המפגש
אחרי חודשים של התכתבויות, משא ומתן, משחק נשלטים, ועמידה במבחנים סוף סוף הגיע הרגע להפגש.
אני זוכר את הרגע שהיא אמרה לי את זה, קראתי את ההודעה וישר כיביתי את המסך, לא יכלתי להתמודד עם זה ועם הפחד שהציף אותי תוך רגע אל מעבר לשמים.
נזכרתי באחד החוקים הראשונים שלה, אם אני קורא הודעה אני חייב להגיב (מן הסתם החוק הזה חד צדדי, והיא דואגת להנכיח את זה כמעט תמיד) פתחתי את הטלפון, הסכמתי וקבענו תאריך.
לא הכרתי אותה, לא ידעתי את שמה (וגם היום, כמעט שנה אחרי, אני עוד לא יודע), לא הייתה לי תמונה שלה, או שום פרט אמיתי חוץ מהנשמה שהיא שמה בהודעות, היא סגרה לנו חדר, אמרה לי לחכות לה שם בעיניים עצומות.
פסט פורוורד לסוף הערב הזה היא ביקשה סיכום סשן, הנה הוא, כתוב למטה בצורה הכי גולמית שלו, עם שגיאות הכתיב מתוך ידיים רועדות וקו מחשבה רעוע וחלש של סוף טריפ, פשוט, אמיתי וכנה בדיוק כפי ששלחתי לה:
עמדתי על ברכיי הן מותח את החזה נושם בכל רק, מתרכז בלהוריד את קצב הלב ולהיות רגוע לקראת בואך.
את נותנת דפיקה ראשונה פותחת את הדלת, מניחה את דברייך מתקרבת אלי ומריחה אותי, באותו הרגע הרגשתי כמה אמיתית את פתאום, כמה הכוונות שלך כרגע זהות לשלי כמה אנחנו מסונכרנים.
את מוליכה אותי אליך אחרי סידור זריז של המקום, מתחילה לגעת בי ולתת לי להרגיש כמה את מדוייקת,
מדייקת במגע, בלחיצה, בקצב.
את מבקשת לשמוע אותי גונח, ואני נותן למגע לגשת ישר למייתרי הקול שלי, אני מפסיק להבין למה, מפסיק להבין אם אני מרגיש ומה, אני פשוט גונח את המגע, פה הפסקתי להיות נוכח ברגע הראשון.
את מכינה אותי לקראת החשיפה הגדולה, ואני הופך להיות מתרגשת, הדמות המקשקשת שלי יצאה בהתרגשות מחכה למראה שלך.
אני חושפת את עצמך ואני רואה כמה אמיתית את, מסתכל לך בעיהיים ורואה עומק ושיגעון, אני רואה טירוף של שליטה וגם מטפלת חזקה, אני רואה אהבה וגם שנאה.
את יוזרת לרקוד איתי ונוגעת בי, אני מתמסר לגניחות ומבין כמה הן כבר לא תחת בחירתי.
מצב תודעתי חדש יצא, שחרר אותי ישר לתוך המחשבות האפלות, ישר לתוך השדים החבואים, נתתי להם להיות השולטים. הפעם בלי בושה ובלי פחד, הכל בנוכחותך.
את ממשיכה לחזק את הנגיעות, מתיידת עם כל חלקי גופי, נותנת שמות חדשים לאיברים שלי ושמה עלי טבעת זין מאולתרת מגומיה.
אני תוהה אם הוא עומד, ואם הוא צריך לעמוד אבל את ממשיכה במגע מדוייק שקורא אותי, אני לא מרגיש את הפטמות אבל אני רואה מה קורה לי בעקבות המגע שלך, הדרישה שלך לגניחות ושחרור שלי.
אנחנו מעשנים, שותים קצת אלכוהול, את מפשיטה לי את החולצה, אני חוץ את רגלי ואת מצמידה אותי לקיר ומסדרת מחדר את החדר.
אני עדיין מנתר בין נוכחות לבין שחרור שלם,
אני מתפשט ואנחנו הולכים למיטה, אני משחקת לי בגוף ואני מתחיל להרגיש איך את מוציעה ממני את הנשיות שבי, את הילדה החצופה המתרגשת.
אני תוהה אם יש לי כזה גם בילד, בגבר בנער?
הנגיעות ברקטום עדינות מגרות, אני מרגיש שאת לא מסכימה להכנס אלי עדיין, את מחכה לרגע הנכון שבו אני כל כך אשתקק לזה, את צוברת בתוכי אנרגיה מינית.
אני מרגיש איך האנרגיה המינית מחזקת את הדמות שלי, את הנוכחות שלה כמה שהיא רוצה להיות לבד איתך ומולך.
אני מתמסר משחרר שליטה והופך לישון בזמן שהיא יוצאת.
משם הכל מתערבל, ערפל כללי ומריחה של זמן בין מעברים למיטה, למקלחת ולספה.
אנחנו על המיטה ואני יורד לך, אני מרגיש כמה ההוראות שעלי לבצע מאתגרות אותי, המגע שלך מוציא אותי מריכוז, המגע גורם לגניחה שמוציאה אותי מהמשימה.
אני יורד לך מלא ואת דוחפת לי אצבעות והרגע הזה שאת נכנסת עמוק ומכוונת לכיוון הזין שלי, אני מרגישכמה אני קרוב לחליבה ללא מגע בזין, אבל את לא נותנת לזה לקרןת את ממשיכה הלאה, ללטף לי את הרקטום.
פרקים של אובדן תחושת זמן ומקום, ופרקים של סידור מחדש וציות להוראות.
אני גורם לך לשפוך, אני בוקי מצליח לתפקד, חוסר התפקוד שלי מדליק מחדש את מצב השולט, שמנסה להחזיר את מקומו, הוא רוצה לפתור את הבעיה אבל אני בוחר בלתת ללמד אותי כמו ספוג, מבלי לנתח מבלי להתערב, לתת לך לדבר ישירות לתוך המיינד.
אני זוכר כמה אמהית אבהית ושולטת את, אני מסתכל עליך ולפעמים אני רואה גבר ולפעמים אישה.
החיבוקים באמצע ועוד התערפלות חושים, את מציעה שגמור, אני לא רוצה, אני לא רוצה את הסוף, אני לא רוצה לחזור, אני לא רוצה להוסיף את המטרתיות.
אני רוצה עוד לטעום אותך ולטרוף אותך ולצאת מהשלשלאות שסמת סביבי כדי שפשוט נהיה ליות פרא בלי חוקים.
אבל זו לא הדרך שלך, אז אני מתמסר מבקש את רצוני מלקק לך את הישבן, אני לומד כמה סבלנות את צריכה, ובעצם גם אני.
אני לא סבלני אני רוצה דברים מהר כשהם על אחריותי, ואת עוצרת אותי כל פעם מחדש.
אנחנו עוברים לגמירה, את שוחפת לי אצבעות ומביאה לי ביחד, לומדת איך אני מאונן ומסיקה מסקנות אני פשוט מתמסר ונהנה, אני גומר (ציפיתי לקבלת רשות) ואת סוחטת כל טיפה אחרונה משחקת בי.
אני מיד מרגיש איך הטריפ הגיע לסיומו, איך רוב האנרגיה שבנינו בחדר התאדתה.
אני נכנס למוד אוטומטי, על מצב טיסה, ניתוק מוחלט מהמחשבות, פשוט ילדי טהור חסר הרכב וצורה.
אני הופך לפוטנציאל גלום ללא הרכב.
משם את מנהלת את העיניינים ואני עוקב כמו זומבי אחריך בעוד שאני חווה את הירידה של הטריפ את נעלמת לדרכך.
אני עושה את הנסיעה חזור עם אין סוף מחשבות וניתוחים על הצדדים שבי ואיך אין להם מקום בחיים הרגילים שלי, כמה חסר להם מקום להתפרק ולהשמע וכמה הייתי צריך שתוציאי ממני אותם כדי שאוכל להביט להם בעיניים.
אני גם מתלבט כמה מהר אוכל לעשות עוד סשן כזה, מרגיש לי טריפי מאוד, אני חושב שאצטרך עוד המון זמן מנוחה לפני שאוכל לחוות כזה דבר שוב.