ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

רעש לבן

לפני 18 שנים. 15 בדצמבר 2005 בשעה 18:13

הוא עזב בלילה קר
הבטיח לי שיחזור
הפליג בימים מאה שנים
משאיר אותי מאחור

וכבר שנים שמת בי הכל
ועיני הכבויות שוטפות את החול
מחפשת בחופים אחרי אהובי

לא אשכח את היום שבו אמרו האנשים
אהובך הלך, אבד בגשמים
ואני ברחתי לחוף
אל חולות נפשי

אתם טועים, אמרתי
והם השפילו מבט
האיש מכיר את הים כמו את כף ידו כמעט
הוא יחזור אלי
צוחק כתמיד

ואני חיכיתי כל השנים
שאהובי יבוא, יקח בידו את ידי
ויוביל אותי
אל חופים חדשים

שוטפת את החול במלח דמעות
מחפשת בחופים שנים ארוכות
ואלך עם הים עד קץ ימי
עד שאהובי יחזור אלי
עד שאהובי יחזור אלי
עד שאהובי
יחזור
אלי


(Sinead O'Connor)

לפני 18 שנים. 15 בדצמבר 2005 בשעה 9:07

שרועה לפני, פעורה
גופה ונפשה,
כל נקביה,
כל קוויה,
כל קימוריה,
כולה מתוחה ורפויה
מתכווצת למגע היד על בשרה
ונרפית לקראת המגע הבא
לקבל את הכל בתשוקה
ובאהבה

לפני 18 שנים. 11 בדצמבר 2005 בשעה 10:20

זה המחיר שהיא משלמת בכל פעם מחדש קצת לאבד את עצמה לדעת בכל פעם מחדש ללכת עוד צעד מעבר לקצה הצעד הקודם לקבל את גבריותו הפראית את הקריעה מבפנים למסור את נפשה תמורת אשליה של מגע תמורת מחיקת אותה אשליה תמורת האמונה שמגע גופו הגס חודר מבעד לגופה המתגסס אל נפשה הגוססת זה המחיר שהיא משלמת בכל פעם כפי שמשלמים המכורים האמיתיים אלה שמוכנים להפוך את גופם פנים אל חוץ למחוק את שכבות השנים והשומן לגלח את הרגש המיותר המעיק המכשיל להקרע עוד פעם אחת מבפנים עוד פעם אחת אחרונה ואז לא לחשוב לא להרגיש את התשוקה אל הפעם הבאה רק עוד פעם אחת לקרוע לצרוח ואז סוף סוף למות.

לפני 18 שנים. 10 בדצמבר 2005 בשעה 9:11

גליונות בד ריקים, לוחות חימר זנוחים
שכובים כאן לפני עכשיו, כפי שגופה היה
כל חמשת האופקים סבבו סביב נפשה
כפי שהארץ סובבת את השמש
ועכשיו האוויר שטעמתי ונשמתי פנה

כל מה שלימדתי אותה היה כל עולמה
וידעתי שהעניקה לי את כל כסותה
ועכשיו ידי המרות חוככות תחת עננים
של מה שהיה הכל
התמונות נשטפו בשחור אינסופי, בנצח קעקועים

אני הולך
מוקף בילדים משחקים
צחוקם פורח באוזני, אז מדוע אני קמל?
מחשבות מפותלות מסחררות אותי
אני מסתחרר, מסתחרר
כמה מהר יכולה השמש לשקוע מולי

ועכשיו ידי המרות מערסלות שברים
של מה שהיה הכל
התמונות נשטפו בשחור אינסופי, בנצח קעקועים
בקעקועים של כל מה שאני רואה, כל מה שאני, כל מה שאי פעם אהיה

אני יודע שיום אחד יהיו לך חיים נפלאים, אני יודע שתהיי כוכב מאיר
בשמיים של מישהו אחר, אבל מדוע
מדוע, מדוע לא בשמיים שלי?


(Pearl Jam)

לפני 18 שנים. 8 בדצמבר 2005 בשעה 9:06

כשהאמת נחשפת במערומי שקריה
וכל שמחה שהיתה בך מתה
האם לא תרצי מישהו לאהוב?
האם לא תזדקקי למישהו לאהוב?
האם לא היית רוצה מישהו לאהוב?
את צריכה למצוא מישהו לאהוב

כשגורי הפרחים בגינתך גוועים
וראשך מלא צבעים אדומים
האם לא תרצי מישהו לאהוב?
האם לא תזדקקי למישהו לאהוב?
האם לא היית רוצה מישהו לאהוב?
את צריכה למצוא מישהו לאהוב

ועינייך, עינייך אולי נראות כמו שלו
אך בראשך את לא מצליחה עוד למצוא אותו
האם לא תרצי מישהו לאהוב?
האם לא תזדקקי למישהו לאהוב?
האם לא היית רוצה מישהו לאהוב?
את צריכה למצוא מישהו לאהוב

הדמעות זולגות במורד שדיך
והחברים שלך מתיחסים כמו אורחת אליך
האם לא תרצי מישהו לאהוב?
האם לא תזדקקי למישהו לאהוב?
האם לא היית רוצה מישהו לאהוב?
את צריכה למצוא מישהו לאהוב


(Jefferson Airplane)

לפני 18 שנים. 6 בדצמבר 2005 בשעה 13:41

"כן אדוני, תלקק לי את הרגליים!"


לפני 18 שנים. 4 בדצמבר 2005 בשעה 14:40

האבן שקעה במים
רועשת ומתעתעת
ונעלמה
גם האדוות שהותירה יעלמו בסוף
אבל אז אפשר יהיה לראות את האבן שוב.

לפני 18 שנים. 4 בדצמבר 2005 בשעה 13:10

סימטריה: כשאת אומרת "אתה הדום שלי" אני מיד חושב איך אני יושב על הכורסה ואת משמשת כהדום שלי.

לפני 18 שנים. 2 בדצמבר 2005 בשעה 20:36

בעולם מושלם
היינו יחד
קושרים זרועות ורגליים
עד מצב בלתי מותר
בעולם אותו היינו רוצים
לא היינו מדברים על שירה
כדי להרגיש קרובים
בעולם אידאלי
לא היינו מפרידים את עצמנו
במרחק הבטחון הכולא
בעולם שלנו
הייתי חודר אליך באופן שיראה לך
כמה חדרת אלי

אבל בעולם הזה
החלום הוא המשכה של המציאות
כמו שהפטמה היא המשכו של השד
כמו שהשד הוא המשכה של תלולית החולצה
כמו שהחולצה היא המשכו של המבט

לפני 18 שנים. 1 בדצמבר 2005 בשעה 9:13

כשאת אומרת "הכלבה רוצה לרדת" זה לא מספיק חד משמעי: האם את מספרת לי שהכלבה שלך רוצה להשתין, או שאת רוצה למצוץ?