רעש לבן

1.
למדתי להכיר אותה כל-כך טוב, עד שאני יודע מי ימצא חן בעיניה. אני יכול להתבונן באנשים ולבחון אותם בעיניים שלה, וכל זה רק מלשבת לידה ולהתבונן לתוכה. ולהקשיב, גם להקשיב לה.
וככל שאני מתבונן אני מתחדד עם השאלה - מדוע לא אני? וככל שאני מקשיב אני מבין מי ימצא חן בעיניה, ומבין שזה לא אני.

2.
לפעמים פרצוף קטן אומר הכל. כשישבנו רק שנינו השיחה היתה קולחת, סוערת. כשהצטרפה גם היא, והחבר שלה, אמרת "אני יודעת שזה היה נכון וצודק שהם יבואו, אבל עכשיו הכל נהרס". ובעצם לא אמרת מילה.

3.
כשצריך לעשות כל-כך הרבה במעט זמן, חייבים להחליט מה קודם ומה אחר-כך. אבל מול העיניים התמונה היא אחת ושלמה. זה נכון, אבל לא הוגן.
הרמזור ירוק, ואתה מתחיל בנסיעה, וכבר רואה את הרמזור הבא מתחלף לאדום. אתה יודע שתעצור שוב. זה הוגן, אבל לא נכון.

4.
פתחתי לה את הדלת וחייכתי. היא אמרה "תודה" וחייכה. במעלית היא קיבלה שיחת טלפון. הלכה מהר למכונית שלה. בחניון היא כמעט התנגשה בי, נסעה אחרי בעצבנות. בכביש היא נהגה במהירות. ברמזור היא כבר הסתכלה עלי עם מבט של רצח בעיניים.

5.
יש לי כבר המון רשימות, מפוזרות על המון ניירות. ויש לי תשוקה גדולה לזרוק כבר את הניירות, ולהפוך את הרשימות למציאות.