לפני 17 שנים. 27 באוגוסט 2007 בשעה 6:03
לפעמים באמצע השינה היא היתה מפסיקה לנשום. מתעוררת פתאום מתוך החנק והמצוקה של הגוף, משתעלת בנסיון להדביק את הפער. כל גופה רועד. לומד לנשום מחדש.
ואני לידה, מתבונן בגופה הרועד, מנסה למצוא לעצמי דרך לעזור לה, אבל יודע שאלו הנשימות שלה, ואין לי באמת אפשרות להסדיר אותן. רק לבחון את ההשתקמות מהן בעיניים דואגות. רק להרגע כשהיא נרגעת.
עכשיו אני שוכב לישון לבד. ורק עכשיו, כשמקיף אותי השקט הזה, כשאין לי את הדאגה לחוסר הנשימה שלה, אני יכול להבחין גם בנשימות שלי, ולהבחין שפתאום כל גופי קופץ בשיעול, כשהן פתאום נפסקות. ואני מתעורר מתוך המצוקה של הגוף כדי להסדיר אותן.
