לפני 17 שנים. 4 בנובמבר 2007 בשעה 0:30
הרגע הזה שבו נשברת, נשברת באמת, וישבנו ושוחחנו כמו שרק את יודעת, והבנת כמו שרק את יודעת להבין, הרגע הזה שבו נזכרתי פתאום שאת ילדה, שכל העצמאות וכל הקשיחות וכל ההחלטיות שלך הן הפכפכות, הן תכונות אופי שלך, אבל גם מנגנון הישרדות ובחירה, הרגע הזה שנכנס אליך פתאום אבל שבזכות כל מה שיש לך ידעת גם לצאת ממנו, הרגע הזה שהיה כל-כך אמיתי ולא סתם מניפולציה זולה, הרגע הזה שבו הפתעתי גם את עצמי עם מה שאמרתי לך, הרגע הזה לימד אותי גם משהו על עצמי, והרגע הזה נשאר איתי עד עכשיו.
