לפני 17 שנים. 8 בנובמבר 2007 בשעה 5:47
רק אחרי שנים היא מעזה לפתוח את הספר - אותו ספר שנתן לה מתנה.
רק אחרי שנים ומילים רבות ששטפו את אהבתם.
בזהירות, שלא להעיר את המתים, שלא לפרק את הדבר היחיד שנשאר שלם. מסיטה את הכריכה כאילו הספר הוא קריסטל שביר, ומפילה את הכרטיס הקטן שמשתחרר פתאום לחופשי. קוראת את מילות ההקדשה שעליו שוב ושוב, ולא מאמינה.
והספר נשאר פתוח ופרוץ על המיטה כשהיא רצה החוצה, לא יודעת לאן, ורק המדוע דוחף את רגליה אליו.
רק אחרי שנים הוא מבין את מה שהחסיר. מוצא את כל החלקים החסרים דרך מסעו בעל הגורל האחד. יודע שימצא אותה היכן שתמיד היתה. החום המוכר שלה מציף אותו כשהוא מסדיר את המילים בראשו ודופק בדלת, אבל היא כבר לא שם.