רעש לבן

"יש דברים שניזוקו / יש דברים שנשברו / חשבתי שנסתדר / אבל יש מילים שלא נאמרו"

קר בחוץ וחם בפנים, קר בחדר הסמוך וחם בחדר הזה. אפשר להישאר בו ואפשר להתלבש ולצאת. להדליק אור קטן (רק כדי לראות את הקירות).

אפשר לחקור במופלא, ולעולם לא לגלות את הכל. אפשר לחצות חצי עולם ולהרגיש גשם של מקומות אחרים בהבל פה.

אפשר להתבונן במישהו שקשה לו להתמודד עם העומס, וללמוד עוד משהו קטן. איך לפעמים קל יותר לעשות את הנזק מאשר לבקש סליחה עליו. איך לפעמים משתוקקים למשהו וכשהוא בא משתנות התוכניות. איך לפעמים מקפידים כל כך עד הפרט האחרון ולא חושבים על הפרט הכי ראשון. ואיך מתקנים רק בשקט גם את הצעקה הכי גדולה.

משחק של שבוע לשבוע, פעם מפסידים ופעם מנצחים. כך או כך יש עוד משחק ועוד שבוע. ירוק או כחול, בוקר סגול או לילה כתום. הלואי שהייתי יודע לקבל את זה בקלות כמוך, הקלות שאפשר לראות מעבר לתסכול הזה. אפשר.

"ששונות זעירים / שמחות כזנב לטאה"

כשאת נותנת לי יד את יודעת שאת יכולה ללכת לאיבוד. איך הוא לא מבין את זה? כל מה שצריך כדי לקחת אותך זה את אותו הדבר הקטן והפשוט, את זה שבחיים לא תגידי, אבל את יודעת מהו.

חוסר האונים הוא הכובש האמיתי. לתת את הדחיפה הקטנה זה מה שמשאיר אותך עם טעם של עוד. משאיר אותך עם טעם. משאיר אותך.

יש עיוורון צבעים, יש עיוורון אותיות, ויש עיוורון דרכים. ולפעמים רואים את העיוורון המוזר ביותר, זה שבתוך כל הערבוביה, הרעש, והלכלוך, רואה רק את הטוב.

רק להגיד לה שהיא יפה. זה כל מה שרציתי. יותר מזה כבר יהיה יותר מדי.


שבת שלום.