רעש לבן

אפשר לצאת מהרגע הזה של החיים, ולהתחיל ללכת לאחור, צעד אחרי צעד. לשחזור כל בחירה, כל פיצול דרך, כל אדם שהיה שם, כל אדם שלא היה שם, כל מילה, לחישה, צעקה. כל חיוך, כל חלום קטן, כל הישג שנקנה בדמעה. ללכת אחורה ולעצור בכל צעד כדי להביט ולראות, ולהבין איך נקודת ההווה, שמתרחקת עכשיו במסע הזה, היא תוצאה מטושטשת אבל ישירה של כל הדברים. אפשר להמשיך ללכת לאחור, להתרחק עוד ועוד, לחפש את שורש העניין, את הדבר האחד שהוליד את הכל, את האדם האחד, המילה האחת, הלחישה, הצעקה, הדמעה האחת שהתחילה את כל המסע הזה להווה שעכשיו בקושי נראה.

ולגלות שאין נקודה כזאת. יש רק המון נקודות בודדות, המון חיוכים ודמעות ומילים ואנשים, וכולם נקודות על הקו הזה שמפלס את דרכו שוב אל נקודת ההווה, ומכאן החוצה, אל העתיד.