רעש לבן

תסכול // גם היא רוצה להיות נשלטת. להיות סאבית. להיות מתמסרת. נכנעת. לא חשובה המילה, חשובה ההרגשה. ואת ההרגשה יש לה, לפחות כשהיא לבד. בעצם אין לבד, תמיד היא עם עצמה, ובתוך עצמה קיימים עוד אחרים. חלקם אמיתיים וחלקם יצירי הדמיון שלה. ורק עם הדמיון היא יכולה להרגיש ככה. בעצם כן חשובה המילה. כי את ההרגשה כבר יש לה. המילה היא המחסום. המילה היא ההווה, המציאות. אבל במציאות הכל סתמי. הכל נראה טיפשי. יש לה הכל - היא יפה ומושכת, וגם מעניינת בשיחה. אבל היא לא מצליחה להוציא את ההרגשה.


ריחוק // איך היא יכולה לחייך אליהם? חבורה של עצלנים. מגיל צעיר היא עצמאית, בעצמה, לבדה. והיא עדיין צעירה. ואפילו חיוך של טיפים אין לה. והיא באמת רוצה לחייך, אבל לא מצליחה. כי הם לא מבינים. בשבילם זה משחק, ובשבילה זה הדבר האמיתי. והיא רוצה פעם אחת לשכוח את מה שהיא, כדי לא להרגיש מעליהם. לשבת פעם אחת עטופה באמת, לתת לרגליים האמיתיות והכואבות לנוח באמת, עם מישהו שהוא מישהו באמת. מישהו שיחזיר אותה למה שהיא שכחה כבר להיות, אפילו לרגע אחד, אבל לרגע אחד אמיתי, לא כמשחק.


ניתוק // לא להרגיש זה הכי להרגיש שאפשר. לתת לכאב לחדור עד הסוף, ועדיין לרפרף כמו דיגדוג. לתת למילים הקשות לצרוב את האוזן, ועדיין לא לשנות את קצב הלב. לא להפסיק לחיות, לא לתת לזה לגעת בה. היא מעלה בכל פעם את הרף, בכל פעם מצליחה לא להרגיש משהו חזק יותר, עד שתצליח להתגבר על הכל, להתמודד עם הכל, ואז לא תזדקק לאף אחד כדי להיות חופשיה.


אירוניה // ורק אחרי שהוא כבר לא איתה, נראה לה שהוא הפך להיות כל מה שהיא תמיד רצתה כשהיו יחד.