רעש לבן

משהו שפרסמתי כאן באחד הפורומים, די מזמן. אני זוכר את פינת הרחוב בה הקטע הזה נולד:


שני אנשים נפגשים בחושך
בחדר קר
הוא צועק עליה מיטב שתיקותיו
היא משחררת מולו על ברכיה בכי
הוא מגשים לו חיים ליד אלה שלה
היא נותנת לו חלק בסוד נפשה
ושניהם רוצים עוד
ולא יודעים מה

שני אנשים מובילים זה את זו
אל אופל מואר
הוא לובש מסכה שלמד כבר להסתיר
היא פושטת עירום שתמיד שנאה
הוא עושה בגופה את כל מה שנמנע
אי פעם לעשות במישהי אחרת
היא מרשה לעצמה לחוש את גופו
בחושים שתמיד מכניעה

שני אנשים נפגשים בחושך
בחדר מוזר
והם רק אוהבים ושונאים
ומחבקים ונושמים
שוכחים ויודעים
כי אחרי ככלות הכל
הם רק שני אנשים שיוצאים שוב אל חייהם שעזבו
אל הלילה המוכר
הולכים אל פינות השקט ממנו באו
ונבלעים בחושך אל בדידותם