עץ הדומים עסוק

חצי סוקרטס בפיתה.

את מה שאני הולך לכתוב עכשיו מאוד קשה לי לכתוב...

לאחרונה....אני ממשיך לתפקד ולעשות כל מה שצריך לעשות כמו גבר....קשוח...מתמיד ...חזק.

אבל לאחרונה....כל מה שאני מרגיש בתוכי זועק ילד....לא גבר....ילד....

אני יודע שאני גבר בן 24....

אבל החיים שלי נעצרו בגיל 18....
בצבא...

מהרבה בחינות לפחות....

לא שחסרה לי בגרות....ולא שחסרה לי תחושת אחריות...

אבל....לעזזל.....כל מה שבא לאחרונה זה לזעוק אמא תחזרי!

רק אמא שלי
וגוויני שלי

היו היחידות שהבינו
היחידות שהאמינו בי

ואני פשוט לא מצליח לשאת את המשא הזה לבד...

את האשמה...ואת הבושה....ואת הכל....

וכן הנה עוד וידוי...

אני פגוע נפש...

כבר כמעט חמש שנים ....

וכן זה אומנם זמני....גם אם במונחים של שנים...

וכן אפשר להצליח להתגבר על זה עם המון טיפול נכון....ואוקיינוסים של כוח רצון.

אבל כרגע

אני פגוע נפש

ומגעיל אותי לומר את זה

כי אני מצפה עכשיו מכולם לומר כמה דברי רחמים ואז להתרחק בנימוס...

זה התחיל בתור פוסט טראומה מהצבא ובשנים האחרונות זה הפך להפרעת חרדה כללית...

וזה פוגע בהמון תחומיי תפקוד

וזה אוכל לי את החיים

שנה אחרי שנה.

ועכשיו ....עד שהצלחתי לצלוח את כל מה שהיה בשנים האחרונות...

הדבר היחיד שחסר לי באמת עכשיו...

זה רק מישהו שיאמין בי...

שיראה אותי על מי שאני...

על כל העבודה הקשה שאני עושה ואף אחד לא יכול לראות...

על הכל....

היה לי את זה

היה לי את זה וזה התנפץ...

קודם אמא מתה

אחר כך גוויני עזבה...

כל המשפחה המורחבת התפרקה

וכל האנשים הקרובים שעוד סביבי, אם כל האהבה שלי אליהם.... הם ....יותר מזיקים בעזרה שלהם מאשר עוזרים.

כי אי אפשר לפתוח קשרים עדינים עם מסור חשמלי ועדיין לשמור על שלמות המארג...

ודי...

לעזזל...

אני רוצה את הילדות שלי חזרה

אני רוצה את אמא שלי חזרה

אני רוצה את אהובתי חזרה

אני רוצה את השנים האבודות חזרה

אני רוצה את היכולות שלי חזרה

רוצה את מי שהייתי חזרה.

נמאס לי להיות ככה...

נמאס לי.

אולי ....כל הדברים לאחרונה נובעים מכך שהייתי חייב לעשות המון המון דברים...בלי שיש לי ממש את הכוח לעשות אותם....אז עושים על כוח רצון....אבל זה גובה מחיר...

ואצלי..

אין דבר כזה מנוחה...

אין CHILL OUT

אין בטן גב

אין חופשה

אין מנוחה

אין רגיעה

אין דרך להרפות ...ואם משהו לא מעסיק אותי ...מחול השדים שוב מתחיל בראש....

אני רק רוצה מישהו שיאמין בי....

מקום אוהב לשים בו את הראש...

זה כל כך הרבה לבקש?

SPENKY{שייכת} - טאבי...
אין לי מילים
ולו היו - אני מאמינה שהן כלום לעומת הפוסט הזה.
אין לי מילים. רק בנאליות כאלה
קח }{

לפני 17 שנים

פינקי לשלטון(מתחלפת) - טאבי זה כל כך עצוב!
אבל חלילה אל תתיאש...
מהכרותי הקצרה איתך אתה נראה לי בן אדם נפלא!!
אם תפתח קצת לעולם בטוח הוא יפתח אליך בחזרה.

שולחת לך חיבוק ענקי ונשיקה }}{{

לפני 17 שנים

אופק קסומה - הרצון שלך טבעי.
התחושות שלך טבעיות.
אתה מטפל בעצמך,
ואתה מקדם את עצמך.
ועם המסירות הזאת,
והנחישות הזאת,
יגיעו תוצאות.
לא ביום ולא ביומיים,
אבל הן יגיעו.
אמא לא תחזור,
אבל הנוכחות שלה תמיד תלווה אותך.
וגוויני?
אולי היא תוכל להיות חברה טובה.
נראה שאתם בדרך לשם.
אני כאן,
ולי אכפת.
ואני לא היחידה.
חשוב לי שתדע את זה.
אכפת לי ממך.
החזק מעמד בבקשה.
נשיקות טאבי מותק שלי.
נשיקות,
וחיבוקים לרוב.

לפני 17 שנים

FairyInChains(מתחלפת){SimbaInCha} - זה טוב שאתה מוציא את זה
וזה הכי טבעי שאפשר, להתרפק על העבר המוכר והמנחם
לצערנו עולם שלנו לא מושלם ודברים רעים קורים בין הדברים הטובים
לכן זה כל כך חשוב לא לתת לדברים הרעים להכתיב לך את החיים אלא לצמוח מתוך זה.
לא לחזור לאדם שהיית, אין חזרה. אלא לצמוח ולגדול למשהו יותר טוב אפילו משהיית בעבר.
אם מישהו יכול לעשות דבר שכזה, זה אתה!
אבל הכי חשוב זה שאתה תאמין בזה }{

לפני 17 שנים

אשה שיפחה - אני בטוחה שאם תפקח את עיניך חזק - תראה סביבך את האנשים שמאמינים בך
אני בטוחה שלאורך הדרך תמצא אנשים חדשים שיאמינו

כל אחד ראוי למקום בטוח להניח בו ראש, מקום בו יקבלו אותו כמו שהוא, מקום שיאפשר למתוח כנפים ולצמוח
אני בטוחה שהמקום הזה קיים וממתין לך.

שולחת חיוך.

מילים קרובות, מילים כנות, מילים כדורבנות כתבת:
אני רק רוצה מישהו שיאמין בי....
מקום אוהב לשים בו את הראש...
זה כל כך הרבה לבקש?

Q

לפני 17 שנים

diamond - חבר אסלות שכמוך...

קשה לי לקרואאת הדברים שאתה כותב , אני כואבת אותך חבר יקר , ועם זאת ..... מודיעה לך חד וחלק שאתה לא רוצה את הדברים שכבר אין לך , תאמין לי .
את אמא תמיד תרצה חזרה .... אמא יש רק אחת .... בזרועות של אמא תמיד קל יותר בטוח יותר ושקט יותר , אבל בקשר לשאר .... תאמין למי שכבר עברה הרבה בחיים .... לא סתם העבר נמצא בעבר .... הדבר האחרון שאתה צריך זה לגרור את העבר אל תוך ההווה או העתיד שלך .

יכול להיות שאני לא ממש מובנת ... זה רק כי אני רחוק .... וזה רק כי אני לא ממש אני (-;

אוהבת אותך ,

אה..... והכי הכי חשוב זה שאתה !!!! תאמין בעצמך . אתה הרי יודע שעד שזה לא באמת יקרה בינך לבין עצמך , זה לא יבוא משום מקום אחר .... בהצלחה עם זה , אני באותה קלחת (((((-:

לפני 17 שנים

aka BODYGUARD - טאבי..

לא תוכל לקבל את מה שכבר איננו, תצטרך לקבל זאת.

רחמים לא תקבל ,בטח לא במתחם הכלוב,כי אין רחמים
בממלכה הצהובה.אוסיך ואומר לך שגם אינך זקוק להם..

גם בושה אינה משחקת כאן כי היא אינה שייכת ממש ורק
אם אתה תרצה שהיא תתנחל כאן- היא תגיע..

קח כל יום לאט, תנשום מחדש ,תהא אחראי לטפל בטעון
טיפול, מיקצועית ועניינית.

חבריך ישארו חבריך עם טראומות ובלעדיהן.. ואם לא- הם
מעולם לא היו חבריך..

תרגיש טוב אישון..ותאמין ב-טאבי !

BODY

לפני 17 שנים

Lady Izadora(שולטת){השד} - הרבה אומץ וכנות צריך בשביל לכתוב מה שכתבת
לא כל אחד ניחן בתכונות אלה
גם אני אומרת קח כל יום ביומו מטלה אחר מטלה הנאה קטנה לצד הנאה
נפה את מי שעושה לך לא טוב
הצמד למה שעושה לך כייף
אל תצפה ליד מושטת כי לצערי אין הרבה כאלה ותלמד לסמוך ולהיות עם עצמך אפילו שזה קשה
תעזר במי שבאמת יכול להכיל את כל הכאב הזה
יש דברים שלא חוזרים לצערינו ועדיין החיים ממשיכים
צחק ובכה בו זמנית
והרבה הרבה חיזוק אני שולחת לך

לפני 17 שנים

Brida(נשלטת){DDDOM} - כל אלו מעלי לקחו לי את כל המילים, אז אני לא אחזור שוב...

אז רק חיבוק ו- }{

לפני 17 שנים

Tobias(אחר) - תודה לכולם על התגובות החמות פה ובפרטי.

כתבתי את הדברים האלו....כי הייתי חייב לשחרר קצת.

וכי הרגשתי לאחרונה שאני מתמודד עם יותר מדי....."הגדרות" של מי ומה ואיך....

וכל הזמן מהצד הדברים האלו ניקרו בי...

אז כתבתי אותם פה.

בשביל שאני אצתרך להתמודד איתם.

בכדי שאני אוכל להגיד את הדברים כבר בפה מלא...ואז...אני לא אצתרך להרגיש כאילו אני מחביא...

לא....אני לא רוצה רחמים....הכי רחוק מזה...
גם לא יד מושטת...

הייתי רוצה את היד הזאת על הכתף....שאומרת...היי...עבודה טובה...מהאנשים הקרובים לי ביותר...

וכן....אני מניח שזה גם בגלל החגים...כל הגעגועים מגיעים בבת אחת...

קשה לשכול בחמש שנים שישה אנשים שונים יקרים וקרובים כל אחד מחלק אחר של החיים....

כל חג .....אני מרגיש את הזכרונות שלהם שבים אליי עם רוחות הסתיו...

ככה זה ....

כרגע...לצד תוכניות לתווך ארוך שעשיתי....אני משתדל לחיות כמו שאומרים באלכוהוליסטים אנונינים......ONE DAY AT A TIME.....

וזהו...

תודה לכולם על החום והאכפתיות.

לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר

הרשמ/י התחבר/י

Tobias​(אחר)

עץ הדומים עסוק

וידוי

Tobias(אחר)