עץ הדומים עסוק

תחילת שיגרה

מפחיד ומרגש בו זמנית.

יש הרבה שאני רוצה לעשות...

אבל צריך להיות חכם

לא לאמץ את עצמי יותר מדי אחרת אני אעקב את עצמי

לא להאיץ מדי אבל לא להתמזמז...

להמשיך לעבוד על כל הכיוונים.


יש המון דברים אצלי כרגע בסטנד ביי...בין אם ריגשית פיזית חברתית או תעסוקתית.
בגלל התביעה עם ביטוח לאומי.

כרגע כבר התייבשו להם אפיקי הכסף האחרונים שהיו לי...ואני ממש ממש תלוי בזה...
אם הדברים יסתדרו לטובה...
אני אוכל לקחת את כל החיים כמה צעדים טובים קדימה.

אם לא...
כמה שאני מנסה עדיין אין לי תוכנית חלופית לאם לא....

אני כבר כמה זמן מנסה לחשוב איך לחזור לעבוד...ורואה כל הזמן שזה עדיין לא אפשרי...

זו נכות.
זמנית, כי אני לא אתן לה לנצח אותי.

אבל החלק הקשה הוא להשיג את העזרה שאני כל כך צריך.
מהמדינה.

כי אני כל כך רוצה כבר להתקדם בחיים שלי.


החלק הקשה בתוך עצמי כרגע...הוא להבין שזו לא אשמתי שנפגעתי...
לא אשמתי שאני כרגע פגוע.
שאני לא ביזבזתי שנים טובות סתם...
שאני לא עצלן, או מפסידן.

אבל זה קשה.

זה כמו לראות את כולם רוקדים ולדעת שהרגליים שלך לא עובדות...


אני מקווה שמתוך תסכול וצורך גדולים יבואו גם המצאות והישגים גדולים.