עץ הדומים עסוק

ניסיתי להבין היום מה לעזזל קרה לי היום, כמתואר בבלוג הקודם...

אז הלכתי לחשוב על זה במקום רגוע ונעים..............מתחת למים.
(יעני בבריכה באימון שחייה, וכן מה לעשות היום תקבלו במקום סיפורי מלתחות בלוג עם תובנות נפש לגבי הטאבי המזרח תיכוני הנפוץ, אבל מבטיח שבסיפורי מלתחות הבאים תקבלו כמות כפולה של בולבולים)



בכל מקרה.
עכשיו ברצינות.

בכמה שנים האחרונות ...משבר די רדף משבר...איבדתי 6 אנשים קרובים ואהובים לי....כל פעם מישהו אחר נוסף לרשימה הזו...כל פעם ללכת לבקר מחדש בבתי עלמין....וזה בכלל לא כולל את מה שקרה בצבא שאני לא יכול לדבר עליו כאן.
ואת העובדה שסחבתי בית על הגב אחרי שאמא שלי נפטרה והייתי צריך להחזיר את אבא שלי למצב נורמלי ...

העניין הוא...שבכל זה...לא היה לי זמן כל פעם לעכל את הדברים שקרו...רק לשרוד אותם..לתפעל את המסביב בשביל לעבור את זה כמו שצריך...ואז היה מגיע הגל הבא...אז לא היה זמן באמת לאבל..או לעשות את הפרוסס הנפשי רגשי שצריך לעשות...
ככה נוצרה שכבה אחרי שכבה ...

והיום שיש לי יותר זמן ומקום....אני חושב שאני פשוט עובד דרך השכבות הללו אחת אחת...
עובד ועובד ועובד ושכבה אחת מתחילה להחלש עד שהיא פשוט נקרעת ודרכה פורצת החוצה השכבה שמתחתיה...

וזה נראה לי מה שקרה היום

פשוט עברתי לשכבה אחרת...והיא פרצה עם כל מה שהיה בה...וזה לאט לאט ירגע...ואני אסיים גם אותה ואעבור לשכבה הבאה...עד שאני אסיים את כל מה שהצטבר בשנים האחרונות.

עבודה קשה להיות אני
😄