סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

עץ הדומים עסוק

חצי סוקרטס בפיתה.
לפני 15 שנים. 2 בינואר 2009 בשעה 20:23

אנחנו נוקשים מכל צד בתורות
כל נקישה מלאה הססנות או תעוזה
וכל נקישה מוסיפה סדק ורדרד
על חוצץ עכור של חוסר ביטחון ואמונה.
וכך נמשיך, בלי מגע או מבט,
עד שנשבור את הקרח הדק,
שבעיננו כה עבה.

ג'ולי​(לא בעסק) - או שאחד מכם, יעשה מה שקוראים במקומות מסויימים :שינוי מסדר שני", וישנה את הדפוס.

שינוי דפוס ההתנהגות, יביא בד"כ, לשינוי רצוי בתהליך.

רק קצת אומץ ורצון נחוש.

}{
לפני 15 שנים
Tobias​(אחר) - עושים :)
לפני 15 שנים
יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - 1. אני מאד אוהבת אותך עכשיו.

2. בקריאה הראשונה קראתי נו?קשים, ואני עדיין חושבת שזה עובד גם ככה.

3. אם היינו חושבים שהוא דק, אולי היינו פחות סבלנים.
עדיף הפתעות טובות, לטעמי לפחות.
כשהוא יפול עלינו לפתע, בהמון רסיסים, הוא יפצע אותנו, ונמות על זה.

4.
אני שומעת נקישות
נדמה לי שמעבר לקיר
חלשות, חוששות
לא רוצות להזיז, להעיר
אני רוצה לענות
רוצה דווקא לשבור
לא שימס כשיתחלפו עונות
אלא מיד. כואב ושחור.

מכאן הקרח נראה אינסופי.
אני נוגעת, רק לקבל צליל
וכעבור נצח, ידך על כתפי
ובינינו נותרה רק שלולית.

5. אין לקחת באופן אישי ו/או לייחס פרשנות רלוונטית לסעיף 4. קראתי את מה שכתבת כמה פעמים, בקצב שונה בכל פעם, עם אסוציאציות שונות בכל פעם, וסעיף 4 פשוט נפלט לי (לא פעם ראשונה שזה קורה לי בגללך. הממ). אז סליחה וכאלה. נפלט לי.

6. אי הבנה זה אחלה של דבר. אחד האהובים עלי.
לפני 15 שנים
Tobias​(אחר) - נו את רואה, אל תגידי שאני לא מפנק אותך :)
לפני 15 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י