אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

עץ הדומים עסוק

חצי סוקרטס בפיתה.
לפני 15 שנים. 28 בינואר 2009 בשעה 1:14

רע.
הקאתי.
אבא שלי שם לב למרות כל אמצעי הזהירות.
המבט על הפנים שלו יכל לגרום לחלב להחמיץ.

אני יודע שזה לא טוב, אז למה אני עושה את זה?
ולמה אני רוצה דווקא להכנס עמוק יותר ויותר למאורת הארנב הזו שבסופה טירוף ועצבות.

חבל.
פשוט חבל.
חבל לי על עצמי.


מחר דיאטנית.
נדבר על זה ונראה.
כי אני כבר לא יודע מה לעזזל קורה.

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - אין לי משהו חכם להגיד.

נפילות זה זין.
אבל הן לא הסוף, הן אבני הנגף הקטנות על הדרך שממשיכים בה בכל מקרה.

בהצלחה מחר.
לפני 15 שנים
the_drow​(שולט) - תגיד לא חראם על האוכל? (פולניה שכמוני) :)
לא סתם עכשיו ברצינות, בולימיה זה דבר מאוד לא בריא. לך תטפל בזה, זה פתיר.
לגבי הלמה אתה מזיק לעצמך, רע לך ואתה נכנסת ללופ של רע לי אז אני אקיא, ואז אתה לא מרוצה מעצמך אולי אפילו שונא את עצמך.
הכי קל לשקוע כמו אבן. השאלה איך אנחנו ננסה לצוף :)
לפני 15 שנים
בלוסום​(לא בעסק) - יקירי.. אתה התחלת להתמודד עם הפרעת אכילה, שכנראה היתה רדומה הרבה זמן ועכשיו מרימה את ראשה המכוער. היא רגילה לכך, שאתה לא שם עליה דאם. פתאום אתה חושף דברים מעל פני המים וההדחקות נעלמות להן - זה עושה שינוי דרסטי של דברים. אז הגוף שלנו והנפש שלנו מגיבים בצורה די אוטומטית וכפי שהיו רגילים כל השנים. איך אומרים, OLD HABBITS DIE HARD...זה יקח עוד זמן עד שתתרגל לשינויים שאתה מחולל בחיים שלך.

אואבת אותך מלאן...}{
לפני 15 שנים
דיווה​(מתחלפת) - לא כותבת שהז לא בריא- כי אתה יודע
לא כותבת לך לטיפול- כי אתה כבר שם
רק שולחת חיזוק מרחוק
תהיה חזק
ואל תתן לנפילות מפה ומשם לרפות את ידייך
לפני 15 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י