צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

עץ הדומים עסוק

חצי סוקרטס בפיתה.
לפני 15 שנים. 28 בינואר 2009 בשעה 15:14

טוב.
החלטתי שאני לא רוצה יותר להקיא.
זה מסלול מסוכן מדי ואני לא רוצה להגיע לנקודת אל חזור בו.

הדחף עוד שם, חזק ובועט.
אבל אני מקבל החלטה מודעת.
וגם אם יהיו נפילות, זו עדיין ההחלטה שלי בנושא.

ככל שאני נכנס יותר לטיפול בנושא הזה אני רואה כמה שברים יש בתוכי של אירועי עבר.

זמן לאחות את עצמי לשלם שוב.
כמה זמן זה ייקח, אני לא יודע.
ואפילו שהשעון מתקתק לו,
עכשיו הוא עכשיו הוא עכשיו,
ואחר כך יגיע אחר כך.

תודה לכולם על התגובות והתמיכה.
אין לכם מושג כמה עזרתם לי בהחלטה הזו.

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - מחיאות כפיים סוערות!

[הכנס פה את כל ה"אתה מלך" ו"תמיד זמינה" וכל זה]
לפני 15 שנים
בלוסום​(לא בעסק) - אמן ואמן. רק ככה מתמודדים - כל יום ביומו.

אין ספק אתה בדרך הנכונה.

אוהבת. חתולונת.
לפני 15 שנים
דיווה​(מתחלפת) - חיבוק חזק
כבר כותרת מבטיחה

טוב!!

רק תמשיך ככה
לפני 15 שנים
ginger - ככה זה כשמתחילים לקבל החלטות מודעות ולתקן נקודות מבט. שמחה על השינויים.. שתצלח לך הדרך ותהא לך נעימה.
(לקבל חזרה את השליטה בדברים ואת האחריות על עצמינו... תמיד נעים)

ג'ינג'ר.
לפני 15 שנים
אחותופל - אוהבת
ובהצלחה
לפני 15 שנים
ביג-אן - :)
קטן עלייך. אחרי שלקחת את עצמך בידיים לקבוצה, לדיאטטנית, להבנה, לבלוג, לאכילה מסודרת וכתובה,
קטן עלייך...
שיהיה בהצלחה
אין שום סיבה בעולם ושום אוכל בעולםשנכנס ששווה את התחושה המגעילה של הקאה... ואת הגועל נפש והסיכונים הנלווים איתו.
בהצלחה מותק
לפני 15 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י