בימים האחרונים אני לא ממש עומד בתפריט.
אחרי תקופה של די גועל וסלידה מאוכל ומאכילה בכלל, פתאום שוב חוזרת לי התשוקה הזו לבולמוסים.
כאילו הם דבר טוב.
אבל מצד שני גם כל המידע והידיעה של מה זה עושה לי נמצאות, וזה שם אותי בין הפטיש לסדן.
זו ממש פאקינג גמילה.
ואני שונא את זה.
בא לי פעם אחת להיות נורמלי, פשוט כמו כולם, בלי כל הבעיות המפגרות האלו.
לעבוד, ללמוד, למצוא זוגיות, דירה קטנה.
כמה זמן זה עוד יקח עד שאני אוכל לתפקד כמו אדם נורמלי.
אני שונא להיות עבד לצרכים שלי.
ואני כותב כולי מבולבל עכשיו, אבל בא לי להוציא קצת החוצה.
בנימה יותר אופטימית.
יזמתי להפגש היום חברים והיה כיף,
יכול להיות שאני אביא אותם בחמישי למסיבה של אורלי.
הצלחתי לעצור בולמוס אחד אתמול.
ולא הקאתי.
שבוע חדש מתחיל.
מחר אני הולך לקנות משהו יקר, וזו השקעה שלי בי(מה שאני בדרך כלל לא עושה)
וגם יש לי רעיונות ללבוש, שאני צריך להשיג חומרים בשבילו ולהתנסות במכונת תפירה.
אז יש נקודות שמש קטנות.
שבוע טוב לכולם.
לפני 15 שנים. 7 בפברואר 2009 בשעה 17:57
