יומן אכילה 16/2/09
בוקר:
שני חטיפי גרנולה קטנים.
צהריים,
מרק עם מעט בשר ופסטה.
צהריים מאוחרים,
עוף סיני, עם אורז, תפוחי אדמה וסלט.
ערב,
עוד מנה של מרק עם בשר ופסטה בתוכו.
לילה,
אני כנראה אוכל מעדן.
הייתי קרוב הערב לבולמוס בצורה לא נורמלית.
האוכל היה כבר ביד שלי.
כל מה שהיה צריך זה רק צעד אחד קטן מעבר לקצה ו.....
לא יודע איך,
אבל הצלחתי לעצור את זה.
להרחיק את האוכל,
לקחת את המנה שלי וללכת.
אני רוצה לומר שאני גאה בעצמי, אבל אני לא מצליח, המילים נתקעות לי בגרון כמו גוש מר.
וזה אומר הרבה על המקום שכל הדברים האלו באים ממנו.
כתבתי את המכתב לתל השומר,
מחר אני אשלח אותו.
יש עוד לעשות טסט עד השבוע, ושאר משימות.
כמו תמיד בשעות האלו, כל הכאב של העבר מציף אותי ומטביע אותי בתוכו.
צריך לישון, אבל זה לא בא, הפלאשבקים בראש יותר מדי טורדי מנוחה.
כל לילה הוא קרב...
ואין מנוחה.
עד מתי?
אני לא יודע,
לפעמים כל מה שאפשר לעשות זה רק לצוף ולא לשקוע,
אני מקווה שזה יספיק.
לפני 15 שנים. 16 בפברואר 2009 בשעה 21:59
