לפני 15 שנים. 30 באפריל 2009 בשעה 11:59
לתקווה יש משקל משל עצמה שאותו צריך לסחוב.
ואדם יכול, להמחץ על ידי משקל חלומותיו.
זה עצוב לגלות,
שההצלחה עצמה, היא לעולם לא סוף.
אלא תמיד התחלה,
של מאבק נוסף.
והפעם זר ולא מוכר.
אם כך איך אפשר להיות מופתעים מהפחד מהצלחה.
ומצד שני.
תמיד יש צד שני.
