עץ הדומים עסוק

כשאני יוצא מהמקלחת,
כל האדים מסביבי,
והגוף שלי מרגיש פשוט שלם.

אני מרגיש, פשוט, קיים,
ואני באותו רגע אוהב את הגוף שלי,
אני לא רואה אותו,
אני לא שופט אותו,
אני לא מאמץ אותו,
אני פשוט קיים בתוכו,
וזה מרגיש טוב.
ממש טוב.
וכל כך טבעי.

עד שאני נתקל במראה.

ולמזלי, את המראה בדירה הוצאתי לאחרונה.
והמראה באמבטיה מלאה אדים אז לא רואים כלום.
וככה יש כמה דקות של חסד.
חסד מופלא.

ואני תוהה לעצמי,
איך זה יכול להיות לחיות,
ממש לחיות,
בתוך התחושה הזו.