עץ הדומים עסוק

מאמר קצר שקראתי כרגע:

"אני פונה אלייך באהבה רבה, כן אלייך - את שחיה בתוך הבועה, בתוך הדממה, הייאוש והחושך. את שמרגישה כמיליון חלקים מנופצים שחשה כפרפר כבול. את זו שבורחת לעולמות אחרים, שחיה את כל חייה מתוך בושה, אשמה ופחד. ליבך נשאר בעבר בעוד החיים שחולפים לידך ממשיכים להתנהל כמו סרט. זיכרונך מעומעם, אם בכלל קיים וכל מה שאת יודעת הוא ניתוק וחוסר אמון . . .

התעללות מינית בכל גיל, ובמיוחד בילדות המוקדמת זו אחת החוויות האלימות הקשות ביותר. להתעללות מינית יש השלכות והדהודים הנמשכים גם לבגרות ועד קץ החיים, אם העניין לא מטופל. כל אדם בנוי בתת ההכרה שלו מאמונות כאלו או אחרות הבונות אותו. אמונות חיוביות ייצרו מציאות חיובית, ואמונות קשות ייצרו מציאות של מצוקה ופחד.

התעללות מינית יש בכוחה לרסק את הנפש, במיוחד אם היא הייתה מתמשכת. ככל שההתעללות המינית נעשית בגיל צעיר יותר, כך המשקעים ההרסניים שלה הם קשים יותר. כל מי שעברה התעללות מינית מכירה את תחושות הדיכאון, הבדידות האיומה, הדימוי העצמי הנמוך, הפחד, החרדות והתחושה הכבדה של הלכלוך, הבושה, האשמה והזעם האינסופיים. חוויה טראומטית שכזו חורטת בתת ההכרה אמונות מעכבות וחוסמות בעלות השלכה על המציאות.

האמונות הבסיסיות שרוב הבנות, ילדות שעברו התעללות מינית פיתחו הן:


* עליי לחשוד בכל אחד, אסור לי לתת את האמון הבסיסי ביותר באנשים ובחיים.

* אני מזוהמת, אשמה ותמיד יקרה לי משהו רע.

* כל מי שיאהב אותי תמיד גם יפגע בי (מתאים במיוחד להתעללות מינית בילדות מאדם שהוא קרוב משפחה שאמור היה לשמור ולהגן)

* אינני יודעת מי אני, אין לי זהות, אני אבודה.

* אני רגילה להרס וחורבן לכן אמשיך לייצר אותו בעצמי, זה מוכר וידוע לי.

* אין מציאות אחרת, לא יכול להיות לי טוב.

* הטראומה ניתקה אותי מעצמה ומהחיים ולכן אני מאמינה שאין רצף, שהכל יפסק באלימות כלשהי מתישהו, שיבוא משהו רע ויפסיק כל דבר רע שקורה לי.

אמונות אלו הן נסתרות ויושבות בתת המודע, הן לרוב לא נמצאות ברמת החשיבה ההכרתית. האישה חיה מתוכם כאילו הן היו שקופות לגמרי, מבלי לראות מציאות אחרת. לרוב אירועים טראומטיים כמו התעללות מינית, מחייבים את הנפש וההכרה המודעת לייצר מנגנון הגנה של הכחשה והדחקה חזקים בכדי להמשיך ולשרוד. לכן הרבה פעמים יהיה לנפגעות ההתעללות המינית קושי בריכוז, קושי בזיכרון רציף, עד לשכחה משמעותית של פרקים שלמים מחייהן.

כמטפלת הוליסטית אני רואה אותך כמכלול ולוקחת בחשבון לאן את באופן אישי לקחת את הטראומה של ההתעללות המינית. בין אם לקחת את הטראומה לכיוון הבולימיה או האנורקסיה או לכיוון של דיכאון כרוני ומחשבות אובדניות או שהגעת עד הרס עצמי והתעללות של ממש בגופך או באחרים.



ככה בדיוק אני מרגיש.
ככה בדיוק.

אבל אני לא עברתי התעללות מינית.
ואיכשהו, תמיד כשמדברים על הנושאים האלו,
על הרגשות האלו,
זה תמיד בלשון נקבה,
ומיועד לנשים,
קראתי המון המון המון חומר מכל הסוגים,
וכמעט תמיד זה מיועד לנשים,
מה שרק מגביר את הבדידות של לחוות את הרגשות האלו בתור גבר.

כי זה אסור.
וגם אם אומרים שזה מותר.
זה עדיין אסור.