לפני 14 שנים. 26 ביוני 2009 בשעה 22:43
יש לי לאחרונה המון מחשבות,
על עצמי, עבר הווה עתיד...
ובעיקר עולה לי מחשבה אחת לאחרונה.
וזה, שלא התגברתי עליה.
לא עליה ולא על מה שקרה.
חלק בי לא מוכן לשחרר את זה, ואני לא יודע אם מאהבה שנאה קנאה נקמנות או הרס עצמי...
וזה עדיין כואב.
שנתיים וחצי אחרי.
אלוהים איך עבר הזמן,
ועם זאת, לא עבר בכלל.
כמה חבל זה שאין לנו את האנשים שפגעו בנו בחיינו כדי שנוכל לומר להם את זה,
שנוכל להוציא את זה מהמערכת החוצה
לתת לזה לצעוק ולבכות ולשנוא ולאהוב ולהפתח ולכאוב.
אני מתגעגע אליה,
ואוהב אותה,
עדיין,
ואם זאת,
אני כל כך מלא כעס ושנאה.
אמרו לי כל הזמן שהזמן מרפא, ושזה עובר בסוף.
ואני שואל.
האם?
