עץ הדומים עסוק

אוף,
אני מרגיש שכל היום אני רק אוכל פה!
וכן, אני יודע שזה סוג של מוזר שאני מתלונן על לאכול כל היום.
אבל ברגע שנכנסתי לגמילה מבולמוסים הראש שלי נזרק משום מה לכיוון הקיצוני השני, כזה שלא בא לי לאכול כלום ונורא קשה הארבע ארווחות פה, אפילו שכל הארוחות פה ביחד הן בקושי צלחת אחת רגילה שלי ביום יחסית טוב.

יש לי קצת תחושה כזו של זומבי,
זה קשה להיות סגור הרבה זמן במקום אחד עם רוטינה קבועה.
לא שאין לזה יתרונות,
אני מרגיש מאוד בטוח ורגוע, כמו שלא הרגשתי כבר שנים,
ויש מקום לכל התחושות שלי לצוף למעלה ולקבל הכרה כלשהיא מצידי.
אבל עדיין, אני משתוקק לצאת הביתה.
מרגיש כמו טירונות כבר אמרתי?

שלושה שבועות,
זה הזמן שאני אהיה בלי יציאה הביתה מכאן.
זה הזמן שלוקח לעבור את השלב הראשון של ההתמכרות ולסגל כמה הרגלים חדשים.
חמישה ימים כבר עברו.
עכשיו צריך להמשיך יום ועוד יום.

*אנחה*