לפני 14 שנים. 11 ביולי 2009 בשעה 18:31
היום הכי קשה עד עכשיו.
אבא שלי הגיע לבקר.
נתתי לו רשות לבוא, אחרי הרבה חששות.
והתחלנו שיחה....דברים בנאלים...עד ש...
משהו התחיל לצאת,
דיבור אמיתי,
ממש מהקרביים.
ויצא ויצא ויצא...
ואני לא בטוח איך אני מרגיש לגבי זה.
שנינו היינו מאוד המומים מהשיחה.
ועכשיו הוא אמר לי שהוא מנסה לעכל את זה לאט לאט ואשכרה חושב על הדברים.
אני כבר לא יודע.
אני מרגיש כל הזמן שאני כבר לא יכול להיות פה יותר, אבל אז אני ממשיך עוד יום.
אבל באמת,
זה הופך בלתי נסבל,
הגומיה נמתחת ונמתחת,
הקריזים הופכים חזקים יותר ויותר, ואני לא יודע מי יקרע קודם, אני או הגומיה ההתמכרותית הזו.
מה זה קרה לי טוב לי או רע לי.
