עץ הדומים עסוק

היום הייתי מרחק שערה מארוז את התיק ולפרוש.
הייתה לי שבירה רצינית, חזקה יותר מהקודמות(שיאים נרשמים פה..)
לא אכלתי ערב,
קיבלתי את האינשור(שייק כזה מפוצץ קלוריות עם כל המרכיבים של הארוחה בתוכו)

ישבתי אחרי זה מחזיק שמיכה חמה על הבטן מנסה לעצור את הדחף העצום להקיא.
ואז פשוט ישבתי ובהיתי בחלל תוהה מה אני לעזאזל עושה פה...שהרי אני לעולם לא אחלים...

אז מה אני עושה פה?
למה לי להשאר כאן...

אולי כי אין לי בשביל מה לחזור...
וזה הכי עצוב מהכל.
אין לי בשביל מה לחזור.

מצאתי את עצמי יושב היום ופשוט מעביר בראש שלי את כל הדרכים שאני מכיר שאפשר להתאבד בהם,
מנסה לראות אם יש דרך כלשהיא שאני מסוגל לה.

ברגעים כאלו אני מרגיש שאין לי שום זכות להיות בחיים.

כן, אלו סוג התחושות שמלוות אותי רוב הזמן בראש ובלב.
ופה הן יוצאות כמו חיל פרשים במתקפה שלופת חרבות.

לפחות עכשיו,
אחרי טיול קטן ברגל שעשו לנו בחוץ,
ושיחה טובה.
אני מרגיש מעט שקט יותר.

אני לא יודע מה יהיה מחר.
אני אפילו לא יודע מה יהיה הלילה.
אבל לפחות עכשיו
אני עוד פה.