עץ הדומים עסוק

שוב פעם הפחד מסתער עלי,
מנסה למלא את הריקנות בחוסר הצלחה,
אפילו הפחד לא גדול מספיק.

אחד השירים האהובים עלי הוא אייריס של הגו גו דולס.

ויש בו את המשפט שתמיד מצמרר אותי בכמה שהוא נכון ומוכר..yea you bleed just to know your alive...

so true...
לפעמים הריקנות כל כך גדולה, הכלום כל כך דומיננטי ונוכח, עד שאני לא באמת בטוח כבר שאני קיים, שיש לי קיום, שאם רק ארפה, אתפוגג ואעלם.

ואז עושים משהו רע בדרך כלל...
just to know that your still alive

וזה בעצם המשמעות הגדולה והמפחידה ביותר של המוות,
זו בעצם הסיבה למה כל כך הרבה אנשים דווקא לא מתאבדים,
כי למות בלי מטרה נעלה, למות בלי שהגעת למצב של חוסר ברירה, זה המעשה האמיץ ביותר שאפשר לעשות.
כי זה לוותר על האני, זה לוותר על הדבר הבסיסי ביותר שיש לנו בתור בני אדם,
על הזהות..
כל דבר שאנו רואים וחווים אני רואים וחווים דרך עצמנו,
ואין לנו את היכולת לתפוס מצב של חוסר קיום של העצמי,
אני חושב שבגלל זה יש כל כך הרבה תפיסות של החיים לאחר המוות.

אבל אני סוטה מהנושא..