סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

עץ הדומים עסוק

חצי סוקרטס בפיתה.
לפני 14 שנים. 12 במרץ 2010 בשעה 16:47

המטפלת שלי.
אשת מקצוע מהמנוסות בארץ בתחום,
שהייתה אחות ראשית בתל השומר כשהקימו אותו וראתה המון המון מקרים קיצוניים,
אמרה לי היום שדברים קשים כמו שאני אומר על עצמי לעצמי כל הזמן היא לא שמעה כבר שנים.

חלק מטופש בי באותו רגע חייך חיוך גדול כזה של YAYYYYY IM WINNING
חלק אחר הרגיש מעט מבוהל.

אני לא ארחיב פה כרגע,
אני יודע שהדברים נכונים,
שאני אונס את עצמי מתוכי החוצה כל יום.

אבל לפחות זה יוצא עכשיו, במקום בטוח,
ואני הופך להיות מודע לדברים, ואולי לאט לאט אני אמצא מקום יותר סלחני בתוך עצמי.

בלי חיבוקים\נישוקים\קוצימוצי\ ושאר דובוני גומי בבקשה.

בלוסום​(לא בעסק) - זה בטח כואב לעשות את התהליך שאתה עושה, אבל רבאק אין דרך יותר בטוחה לעשות אותו. כל הכבוד ואני מאוד גאה בך, בתור מישהי שיודעת היטב כמה זה קשה וכמה המחלה הזו ערמומית. קאבל שאפו.
לפני 14 שנים
בלוסום​(לא בעסק) - *קבל
לפני 14 שנים
kore - טוב. אבל נחשי גומי אפשר? זה מתבקש! אם לא אני מביאה חלווה (חלבה)!
לפני 14 שנים
ים_yam​(לא בעסק) - חשבתי שדובוני גומי זה כבר פאסה ואתה בקטע של סושי ובירה...
ועכשיו ברצינות, אתה תותח!
אתה לא מוותר לעצמך ומחטט לעצמך בחורים הכי שחורים ואפלים של הנפש ומוציא את כל החרא החוצה כדי לנקות את עצמך ולברוא את עצמך מחדש, בריא יותר וחזק יותר, וזה דורש המון אומץ ונחישות ששום דובון גומי או אפילו מרשמלו וורוד לא יספיקו!
לפני 14 שנים
Succubus​(אחרת) - יש עוד משפט שהיא הייתה צריכה להגיד לך: "אם היית אומר דברים כאלה למישהו אחר, זה היה נחשב התעללות".
וכמה שבני אדם שבחיים לא היו חושבים להתעלל באחרים, מרשים לעצמם חופשי להתעלל בעצמם.
לפני 14 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י