עץ הדומים עסוק

יאמרו מה שיאמרו על תל אביב, ואמרו, ולא ששמעתי שאמרו כי אני לא מקשיב כשאומרים לי לשמוע.
עדיין
אני אוהב לאכול אותה עם העיניים.
ולמזלי אני גם לומד לאכול אותה רק עם העיניים ולא עם הארנק.

אני אוהב לטייל באלנבי קינג ג'ורג',
ופשוט להסתכל בזמן שאני הולך,
אפילו לא צריך לעצור,
פשוט לנוע דרך פנורמה של צבע, וגוונים וצורות והכל קורה בו זמנית כל הזמן.
ואז לנוע לכיוון רוטשילד והכל מתחיל להאט, ולצעוד בצורה שונה בין העצים בשדרה,
לזוז חזרה לפלורנטין לרעש האורבני שמקבלים כשמשפשפים איזור תעשיה, פאבים, מליון כלבים, נעלי אולסטר, צעירים וזקנים וכמה מאפיות לא רעות, ולשכונתיות הפשוטה שלה.