עץ הדומים עסוק

היום בערב, היה אחד בבירור אחד הרגעים היפים והטובים בחיי.

שיעור ראשון רשמי בבית ספר לבישול.
ישבתי שם,
רשמתי,
שאלתי,
כל השיעור אני מרגיש שאני עם עיניים נוצצות וחיוך ענק על הפנים.

זה פשוט מילא בי איזה צורך שיש בי מאז שאני זוכר את עצמי,
זה היה...כל כך נפלא.

גם העובדה שזה בישול,
וגם זה שאני תלמיד,
אני, תלמיד.
אני.
במשך שנים חשבתי שהרגע הזה לעולם לא יגיע,
וזה כל כך מיוחד לי, בכל כך הרבה צורות.

הדבר היחיד שעשה לי מעט חיוך שבור בסוף
היה כמה הייתי רוצה לחלוק את זה עם אמא שלי,
המטבח היה המקום שלנו,
ואני בטוח שהיא הייתה מתלהבת איתי ביחד מהכל.

למזלי יש בחיי כמה נשים נפלאות,
שאני יכול לחלוק איתם את זה גם כן.

בקיצור.
אני מסופק.