לפני 12 שנים. 16 באוגוסט 2011 בשעה 20:44
אני ממש גאה בעצמי,
כבר כמה זמן, שדברים שבעבר היו מפילים אותי לקרשים,
כיום, אני סופג אותם, כואב אותם, מוציא אותם, וממשיך הלאה מהם, לא מצולק.
לא רץ להרס עצמי.
מתחיל לקבל...אולי לא את האהבה של הזולת, אבל את העובדה שיש להם דעה טובה עלי.
הגמילה הזו מההתמכרות מאוכל,
היא הדבר הכי טוב שעשיתי מזה המון זמן.
פתאום אני לא קובר דברים,
אני מרגיש אותם,
מעבד אותם,
ועובר אותם.
גאווה...איזו תחושה מוזרה.
