טוב. נפלא זה פשוט נפלא...
אחרי לילה של אי שינה והתחבטות מוקדם יותר השבוע, החלטתי לוותר על המסיבה בשישי, על כל החברים שיגיעו לשם ואני רוצה לראות. על ילדת היום הולדת שאני רוצה לחגוג לה. ועל כל הכיף הכלול שמאוד מאוד בא לי עליו. רק בגלל שאני לא רוצה כרגע להיות באותו מקום עם האקסית שלי בשביל שלוות הנפש שלי.
אותה שאלתי אז אם היא מגיעה או לא. כי שנינו יחד לא נהיה שם.
ושאמרה לי שהיא בכלל לא בטוחה אם היא מגיעה או לא, ושזה בסדר לגמרי שאני אלך והיא לא תגיע.
אז הלכתי והשקעתי, ויצרתי תלבושת נהדרת בכמה וכמה שעות של השקעה ומאמץ. ודיברתי עם כל החברים שמגיעים וקבענו להפגש וכמה טוב יהיה ואיזו התרגשות.
ועכשיו.. הודעה.
אני חוזרת בי. אני רוצה לשמור את האופציות שלי פתוחות.
אפילו לא אני רוצה להגיע בסוף. רק לשמור את האופציות שלי פתוחות.
ולא משנה העובדה שהסברתי שביטלתי דברים אחרים לשישי וקבעתי את המסיבה הזו.
לא משנה שהסברתי שכבר השקעתי וקבעתי ועבדתי ויצרתי והתרגשתי וארגנתי את הלוח זמנים שלי על פי העובדה שהיא נתנה אוקיי.
מה כל זה משנה.
העיקר לשמור על אופציות פתוחות.
אז לא. אני לא אגיע בסוף.
וסתם התארגנתי והתרגשתי ושמתי לעצמי שמח בלב, בידיעה שהייתי מוכן לוותר אם היא הייתה אומרת שהיא הולכת.
שום ויכוח או טיעון. רק לדעת.
בשביל עוד פעם ליפול על חוסר השליטה העצמית של אחרים.
ועכשיו קדימה ללימודים עם צעקות ובעיטות בתוך הלב.
אבל את החיים האלו אני לא עוצר בשביל אף אחד יותר.
ומה שאני לא אקריב בשביל שתהיה לי סביבה של אנשים שאני בטוח בהם ואיתם,
שאני יכול לסמוך עליהם שיתכוונו למה שהם אומרים ויאמרו את מה שהם מתכוונים,
לא משנה מה אני אקריב בשביל זה. גם אם אני אבנה את הכל מחדש לגמרי.
זה שווה את זה.