עץ הדומים עסוק

Black Roses - וואי טאבי אני חושבת שמכל השיחות שהיו לנו והיו הרבה זה הדבר שהכי הזדהתי איתו (כן כן תתעצבן עליי שאני מזדהה איתך כי אתה שונא את זה אבל עדיין)
במיוחד הקטע הזה :"אני שונא אותך...
אבל הלב שלי לא מוכן לקבל את ההחלטה הזאת.
אז נשאר לי כמו תמיד

להמשיך לכאוב
תמיד להמשיך לכאוב... "

אליזבת​(נשלטת) - אני לא חושבת שזה שנאה, אני חושבת שזה כעס.
יש לכם הרבה דברים לא פתורים את זה אני רואה מהכתיבה שלך.
אולי אפשר לפתור את זה ולתקן דברים.
בתור אחת שגדלה בלי אבא ויודעת איזה חסך זה אני רק יכולה לקוות שדברים יסתדרו ותוכל באיזה שהוא מקום לסלוח לו.
אוהבת ומחזקת
ליזה

Tainted​(לא בעסק) - מה שליזה אמרהנ,
אבל מוסיפה גם נשיקות :)

דום31​(שולט) - התגובה נמחקה על ידי הכותב/ת.

דום31​(שולט) - הגיוני שככל שיותר כועסים על מישהו
כך הוא יותר ראוי לשנאה וכן, יש דבר
כזה לשנוא אב שזה יהיה לגיטימי, חכם
ומתבקש. גם לי יש דילמה כמו שלך.

מצד אחד יש איזו עובדה ביולוגית
שיוצרת קשר או תלות הדדית. משהו
מעורפל ומופשט אבל קיים ומשפיע. מצד
שני עדיין כמו בכל קשר רגיל יש את
אותן סיבות לגיטימיות לכעוס ולשנוא.

אם הדחף הוא לנתק קשר אז לנתק.
אם הדחף הוא לתבוע עלבון או פגיעה
אז ללכת עם הדחף.

מצד שני עד היום סביר להניח שניסית
להתפצות על הרבה פגיעות ממנו אבל
הוא השיב פניך ריקם.
לא הכל אפשר להציל,
לא הכל נועד להצליח.