ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

עץ הדומים עסוק

חצי סוקרטס בפיתה.
לפני 18 שנים. 2 ביולי 2005 בשעה 7:10

אההה....
כלום אף פעם לא נגמר
הכל מתחדש ומתחדש
ממשיך וממשיך וממשיך.
שייגמר כבר לעזזל.

תקופה קצת לא נוחה
צריך לארגן את עצמנו מבחינה כספית בצורה מסודרת בחודשים הקרובים.
כל מיני פרוייקטים שהתחילו בצורה מלאת השראה
מקרטעים עכשיו, מתקשים לזוז.

הלוואי ופעם אחת לא היינו חייבים לשחק במשחק הזה
אני ואלוהים
של מי יותר עקשן.

למה צריך תמיד להתחשל בכאב.
קשה באימונים קל בקרב.
אין קרב!
אף פעם לא יהיה קרב לעזזל!!!

ולמה החיבור שלי אליך נקטע
למה לקחו ממני את כל מה שהיה אני
ולמה הטיפוס למעלה כל כך איטי
למה ולמה ולמה ולמה?
לא סוג הכאב שאתה יכול לנשום פנימה.

אין אושר
אין אהבה
אין כלום
רק רגעים
בתוך הטירוף
בתוך הכאב
אם החיים היו פרוייקט כלכלי
היו מחסלים אותם ממזמן
כי הרווח כל כך קטן לעומת כמות הכאב וההפסדים שאנחנו צוברים במהלך החיים

אבל השחילו לנו את הדבר המרושע ביותר
שתמיד מקשרים למידה הטובה של אלוהים

תקווה

תקווה = ספק

ורוב האנשים מחזיקים את התקווה שמשהו טוב יקרה להם
שהם יצליחו לגרום למשהו טוב לקרות להם
אבל רוב האנשים מתים שחוקים
מרירים
ומסכנים.

תקווה היא סרט הוליוודי
שבו הגיבור הטוב בסוף יוצא מנצח

אז על כל סיפור הצלחה הוליוודי
יש אלפים שנשארים מלצרים, ומנקים,
הולכים לאודישן אחרי אודישן
כי יש להם תקווה

תקווה לא אומרת שתצליח,
תקווה היא כרטיס לוטו רוחני,
תקווה היא 32 אדום בגלגל הרולטה

אבל הנה דבר אחד שכדאי לזכור

הבית תמיד מנצח!!

Artdeco - ברור, אבל הוא (הבית) תמיד בעדך
לפני 18 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י