קרחון של רגשות

אחרי האירועים של הימים האחרונים ישבתי עם עצמי וחשבתי אולי משהו לא בסדר איתי?
אולי הציפיות שלי מוגזמות, אולי אני דורשת יותר מידי, אולי זה לא נכון לשפוט אנשים לפי הסטנדרטים שלי ואולי לא הכול צריך להיעשות בדרך שלי.
אולי ואולי ואולי, אוףף כמה שאלות מעיקות!
הגעתי למסקנה אחת, אני לא הולכת להוריד את רמת הציפיות שלי רק כדי לא לנחול אכזבה.

ישבתי עם מ' (עוגי גנבתי ממך את הרעיון מבלי לשאול, מקווה שלא תתבעי אותי על זכויות יוצרים ) חברתי הטובה שככל שעוברות השנים אני מבינה שהיא יותר שרוטה ממני אפילו (האמינו לי זה קשה).
סיפרתי לה כמובן הכול והיא הביטה בי במבט מבין ואמרה: "לא קיים בן אדם אחד בעולם הזה שיצליח לשלוט בך או להכניע אותך".
שעה ארוכה ניסיתי להסביר לה שנכנעים מרצון, את השליטה מוסרים מתוך רצון זו לא מלחמה והיא הנהנה כלפיי הנהון חצי מבין וחצי מזלזל מלווה בחיוך זדוני וחזרה על המשפט הקודם.
את אולי חושבת שאת נכנעת, את אולי חושבת שאת מתמסרת אבל את מניפולטיבית ואת צריכה שהדברים יעשו בדיוק כמו שאת רוצה, וגם כשעושים אותם כמו שאת רוצה זה עדיין לא בסדר.
ופעם המילים חשובות לך והטון בהן הן נאמרות ופעם המעשים חשובים לך, את בלתי ניתנת לריצוי.

הסתכלתי עליה חצי מובכת, יודעת שהיא צודקת והתפוצצתי מצחוק כמה שזה נכון.
אני פשוט בלתי נסבלת! הנה, אמרתי את זה.......

והיא... היא יותר גרועה ממני הויכוחים העקרים שלה עם א' מגיעים כל פעם לשיאים חדשים
(הויכוח האחרון היה על תליית כביסה – מאוד חשוב ששני האטבים יהיו מאותו סוג בדיוק ובאותו צבע כמובן, אחרת זה עושה לה בלאגן, וברוררררר שזה שווה ריב של כמה ימים )

אחרי שהיא הלכה ישבתי עם עצמי וחשבתי על מה שהיא אמרה, כעקרון הכול נכון, אבל (וכאן האבל מאוד גדול) אני צריכה את אותו אחד שידע להעמיד אותי במקום, אותו אחד שלא ישתף איתי פעולה בכל סרט שאני עושה, אחד שמבט אחד שלו ישתק אותי לגמרי, אותו אחד שאני אחשוב פעמיים אם משתלם לי בכלל להתעצבן בגלל שטויות כאלה, אותו אחד שלבחון את הגבולות שלו יומם וליל לא יעלה על סדר היום, אותו אחד שאני אדע להעריך כל נשימה שלו לכיוון שלי.
אז נכון שאני בעייתית, מעולם לא טענתי אחרת אבל לא יתכן שלא קיים אחד בעולם הזה שידע להפיק גם מזה תועלת, לא יתכן שלא קיים מישהו שידע להראות לי כמה לא משתלם לי להמשיך להתנהג כפולניה מפונקת.
ומייד נפל לו עוד אסימון....... הבנתי על מה בדיוק אני כועסת, או יותר נכון ממה בדיוק אני מאוכזבת.