אתמול הבחורה שאני מאוהבת בה סגרה את החותם על סוג מערכת היחסים בינינו.
אנחנו רשמית הולכות להיות חברות, ולא בנות זוג. אני מצרה על זה, אבל אחרי המעשה שעשיתי, אני מניחה שאין חזור, וגם אם היה, היא ציינה, ובצדק, לא זו הסיבה שאנחנו נפרדות. זה דבר נורא להיות בקהילה שלי, ולחפש קשר, ולדעתי אפילו עוד יותר נורא להיות בקהילה הבדסמית, למצוא את הנישה הלסבית ולחפש.
אז אני יוצאת לחופש.
Gone fishing. there is the sign up on the door
אתמול, אחרי הפגנה שלא באמת רציתי להיות בה, מעוייפת ככל שאהיה, בלי שינה, מהסיבות הלא נכונות, עם האדם הלא נכון, פגשתי את הדייל שלי. הדייל ואני הלכנו לשחק ביליארד. הוא ניצח אותי שלוש פעמים. ואפילו לא היה לי אכפת.. בדרך כל אני משחקת סתם בשביל המשחק. היה לו איזה זיק של פליאה כששאלתי אותו אם הוא הפליג פעם. takes one to know one baby... אדם שהפליג, מתנהל בצורה אחרת מאדם שלא. כך שבעצם קל לזהות אותם. אנחנו מדברים על שיט, ועל קטאמרנים, הפלגות לקפריסין, יוון, על פציעות מצחיקות ממנורים ומתרנים. אני נורא מתגעגעת להפלגות.
אנחנו הולכים ברחובות ירושלים ואני חושבת על מה שאמרתי לבחורה שאני מאוהבת בה (עדיין) נקרא לה הבחורה שאני מפוכחת בה. אמרתי לה שאני במקום מגדרי שלא הייתי בו הרבה שנים. אחרי תחושה של נבעלות מאישה ולא רק מגבר, אני מוצאת את עצמי מחפשת משהו שהוא בלתי אפשרי.
כי נשים, בואו נודה בזה, הם עם בלתי אפשרי, מהפנט ככל שיהיה. אבל בלתי אפשרי.
וגברים.. טוב. לא ממש מסוגלת לעשות איתם סקס. התחושה הזו של הטראומה, זה חזק ממני.
ואפולו לא ניסה להיכנס לי לתחתונים.
הוא נכנס לרשימה קצרה אך איכותית של גברים, חברים קרובים, משענת לעת צרה ולעת ששון גם כן. היו מעט מאוד גברים שיכלו אבל לא ניסו לסטוץ אותי. מילה חדשה המצאתי "לסטוץ". כי מה, מיטה, בחורה, כל התנאים שם. למה לא לנסות? גם אני הייתי בסיטואציה של מיטה, בחורה, למה לא לנסות. כך שאני מבינה אותם. 😄
הוא נורא שרירי, אפולו. אנחנו פוסט שיחות על נשים, על מגדר, על סביבת עבודה וקשרים. על מסמנות (נשים שמותירות בך סימנים) ומסומנים (אנחנו).
אני לא רוצה כאב. כואב לי מספיק. אני רוצה רוך ונועם.
קצת לפני שאנחנו מתחילים לראות בלייד ראנר במחשב שמסובב אל המיטה (כי אני רואה את כל הסרטים שלי במיטה) הוא שואל אותי אם אני רוצה לשכב איתו. לא מתוך אגו מנייקיות. מתוך רצון כנה לדעת. למה בעצם הבאתי אותך, אלי הביתה, אפולו? אני עונה לו שאני לא רוצה שנשכב, כי אם הייתי רוצה אותו פיזית, כבר היינו שוכבים (וואלה..? מאיפה לך הביטחון הזה...?) הוא מחוייך. חמוד. 10 נקודות זכות על ישירות, אפולו.
אני שפוכה, עד ל10 דקות לאחר תחילת הסרט אני כבר עמוק בתוך החלום. אני אפילו לא מנסה להישאר ערה. כל כך הרבה שבועות שבהם אני לא ישנה כמו שצריך. כל כך הרבה לילות שאין רוגע.
אין פיסה אחת ממנו שלא מונחת במקום. הוא ישן בתחתוניו, עובר על הגוף שלי ומלטף אותי. אבל לא בצורה מינית. כאדם המרגיע פגוע מלחמה. אח דואג. אני נתלית בו כאדם טובע הנתלה בקרש הצלה.
הוא באמת חיבק אותי.
בדיוק כמו שרציתי.
ברקע יש לי נורה ג'ונס, הופעה חיה בבית הבלוז בשיקגו. אני חושבת על המפוכחת שלי..
i can't help myself. i've got to see you again.
שיר מעולה. אני אביא לה אותו לשמוע.
הבית שלי נורא מבולגן, וכמו החיים, אני הולכת להתחיל לסדר אותו. בגד אחר בגד. לתוך המכונה. מים שוטפים הכל.
לפני 19 שנים. 6 ביולי 2005 בשעה 5:05