היורדים- נפולת של נמושות

אחותי נמצאת כרגע בגרמניה כדי לסיים את התזה שלה. היא בסך הכל שבוע בחו"ל אבל אני מתגעגעת אליה בערך יום מרגע שהיא נסעה. היא עובדת המון בכל יום. מינכן אפרורית, היא מוסרת.
אתמול לא ממש יכולנו לנהל שיחת נפש אז הבטחתי לה שאכתוב לה על הכל במייל. כתבתי לה על הרבה דברים, על השיחה שהיתה לי עם אבא. על זה שזכינו להכיר את אבא מחדש, הדברים שאדם עובר בחייו.
על היציאה המתמשכת מהמרה השחורה הזו.. על זה שאני הולכת להיות אדם מאושר שוב. כתבתי לה על פסיכולוגים, על פסיכיאטרים. על מה לא. כי באמת בהתקף האחרון של המרה השחורה כבר קצו כל הקיצים וחשבתי שאולי זו העת ללכת לייעוץ פסיכולוגי, פסיכיאטרי, מה לא.
אבא מגדיר פסיכולוג כלוקסוס. "זהו דבר שמאפשר לאנשים להביא את עצמם למקומות גבוהים יותר שלא כל אדם יכול להרשות לעצמו להגיע אליהם". הוא צודק במובן מסויים.
אבא הוא איש חכם.
אחותי כתבה לי כל כך הרבה דברים מרגשים.
מדהים איך במייל, בנאדם יכול להעביר ולנסוך כל כך הרבה אנרגיה ואהבה.
נצטט אישה חכמה, אהובה, מדהימה ומוכשרת. הלא היא אחותי המשוררת.
"...
do not forget on your way
that these things take years over years and that the progress has it's
natural oscillations on the way and it shouldn't frighten or discourage
you from proceeding in the direction you set for yourself.
..."