היורדים- נפולת של נמושות

היום יום חדש.
זהו יום שבו השמש זורחת, על נוף נורא ירושלמי שנשקף מחלון חדרי.
יום של מעש ולא של שכיבה חסרת מעש במיטה.
יום של סידורים בבנק,
קניות בשוק, ושלום שלום לכל מוכרי הבסטות שאני אוהבת
עמוס מהפיצוחים ואילן מהחנות טבע, ואיציק מהחנות של הרוגעלך של מרציפן שהם הכי מעולים בארץ, ושלא ראיתי מליון שנה.
כי אני עצלנית.
זהו היום להתעורר, לספוג את כל האנרגיות המדהימות שיש לעיר הזו (אני הולכת להוסיף- לעיר ש ל י ) בקיץ.

כן.
אהובה שלי, עיר מדהימה. בואי וקחי אותי. אני נטמעת בתוכך. נטע זר, מוצא מקומו.
זו הולכת להיות האהבה החדשה ישנה שלי, ירושלים.
היום אני אקנה סוף סוף את הספר שאני כל כך רוצה לקנות על מעיינות ירושלים. הא.

רק היום! רק עכשיו! נשמה שלמה, מצולקת באופן יחסי, במחיר זול.
רק היום! רק עכשיו! כי מי יודע מה יהיה בעוד חצי שעה? יום וחצי? חודש...
רגע.. זה לא זול כל כך הנשמה הזו. אולי עדיך לשים תג מחיר באיזו חנות של לאלין.
רק היום, נשמה ייחודית עם איכויות גלויות יותר וגלויות פחות, אבל חוויה לכל החושים.
כן, זה יותר הגיוני מבסטה של שוק.


אבל כרגע, בלי קשר יש בי המון מעש לצקת בו תוכן ולנשום.

הכי חשוב לא לשכוח לנשום.

וכן. אני עדיין מאוהבת בה. אני עדיין כואבת את זה, אני עדיין מרגישה למרות שאני יכולה לשחק את המשחק בו אני לא באמת רואה את כל מה שקורה, בו אני מתעלמת מהרגשות שלי, מהצורך שלי הרגיל לגעת. כל הזמן להזכיר לעצמי לא לגעת, אסור. שזה לא שם יותר. אפילו שזה לא היה מעולם שם. עדיין.

איזה יופי שאני עדיין לא צריכה סקס. כי אז באמת אני אהיה אדם אומלל. אני זוכרת פעם אחת שהייתי שלושה חודשים בלי. וזה היה שיא מטורף. מטורף. וזה גם היה בגיל נורא צעיר. מעניין מה יקרה לנימפומנית הצעירה השנה. כמה חורים יראו אותה, כמה כלי משחית, כמה גברים יעברו במיטה שלי, מתוך הייאוש. מתוך חוסר התקווה.

אני הולכת לשאוף לאפס!! הו כן.

עד שלא יבוא קונה (ויודעים מה, שיהיה ממין זכר או נקבה כבר לא איכפת לי!) אמיתי לחנות לאלין שלי, לקנות את הנשמה הייחודית והיקרה מפז שלי.

every one can kiss my lilly white asss.
ho yes.

ועכשיו אאחל לכם שבת מלכה של שלום. ושכולם יבואו לירושלים להנות מהקסם.

הוא באמת שם.