היורדים- נפולת של נמושות

אתמול נסעתי לאסוף את הצ'ופצ'יק שלי מ"יידע תשיות". זה נמצא בפאק אפק שליד ראש העין.
או יותר נכון כמו שאני אוהבת להגדיר את זה "בפאקינג מידל אוף פאקינג נו-וור". אבא שלי, הקשור אלי בחברים טלפאתים בלתי נראים מתקשר ממש כשאני עומדת לקבל את היפיפה הקטן והלבן שלי. האייפוד שאפל שלי חזר מתיקון. הוא עדיין בחופש ועובד על הדירה. רענה. ראש העין. "אבא אין לי שום מושג איך אני יוצאת מכאן, זה פאקינג מידל אוף נו-וור"."טוב. אני תכף יוצא בא לאסוף אותך".
אין על אבא שלי. הוא מלך. ולא בגלל שהוא בא לאסוף אותי. כי כיף להעביר איתו זמן איכות. אנחנו רוכבים בזהירות והוא מפטיר מבעד לקסדה שהכי כיף להרכיב אותי כי בכלל לא מרגישים שאני על האופנוע. כמו לרכב לבד. אני אוהבת לעשות טיולי אופנוע עם אבא.
עזרתי לאבא קצת עם השיפוצים. סידרתי לו כמה דברים במחשב שאפילו אחי הגדול לא הצליח (לפעמים הכי טוב להתקשר לתמיכה טכנית במקום לשבור את הראש...). בכללי יום מאוד פרודקטיבי.

אני בדרך לתל אביב. לא הייתי אמורה בכלל לנסוע לירושלים, חזרה הביתה? נו מילא. בדרך מרעננה לתל אביב אני פוגשת גרמניה שכרגע עלתה ארצה. אני מספרת לה על הטרמפ שאולי יש לי לחיפה לאיזו מסיבה.. בלה בלה בלה החברה הזו צריכה להחליט אם היא נוסעת איתי ועם עוד חברה או שלא.. בלה בלה בלה.
בערך אמצע הדרך לתוך הנסיעה מרעננה לתל אביב, אחרי שהתוודעתי לגרמניה, לאקסיות שלה, והיא לעובדת היותי לסבית.. לסבן לסבן.. (חה). הטרמפ מחיפה יורד מעל הפרק.
הגרמניה שואלת בעברית המצחיקה אך מרשימה שלה "אז זהו? חיפה מת?"
"כן" אני עונה בשיוויון נפש. "חיפה מת".
אני מגיעה אל הביתה של חברתי הטובה, שתחיה (!), חמש דקות אחרי שהטרמפ נוסע ממנה.

זיבי שנישאר בבית. קדימה. נוסעים? למה לא.

כרגיל, אני לא בדרס קוד המתאים.
היא פותחת את הארון מתחילה לברור בגדים ושולפת שמלת מקסי שחורה

מ-ע-ל-פ-ת.

(סליחה. אלה היו כל מלכות הדראג שהשתלטו עלי לרגע..)
זהו. נסענו. ובאמת שהגענו יחסית מהר. אבל עד שהגענו לGOTTA... וול... לא נשאר הרבה מה לראות. וחוץ מלהרים את אוליב (ושהוא ירים אותי בחזרה, כמובן). לא היה הרבה מי יודע מה לעשות. אבל הנסיעה חזרה והשיחה עם החברה הטובה (שתחיה, באושר!) היתה שווה את זה.
צדקה החברה של שתינו שאמרה, שאני וזואי נזיין אחת לשנייה בשכל עד שנרדם. אכן זה מה שקרה.
אבל הו איזו שינה מתוקה.

זואי, תבורכי מנשים.
הרבה זמן לא היתה לי חברה אפלטונית שכל כך אהבתי.
ואני הולכת לעשות רשיון. הרוד-טריפ המטורף הזה היה יכול להיות כל כך יותר כיף אם הייתי נוהגת אני! ובאמת הגיע הזמן לעשות רשיון אחרי הכל. אני בפיגור של שנים מכל שאר האנשים הנורמלים בני גילי שעשו רישיון בתיכון.