היורדים- נפולת של נמושות

היינו ארבע לא כולל המארחות. קטן ואינטימי.
אני לא יכולה לחשוב על מקום טוב יותר להתחיל בו את המסלול הבדס"מי של הלסבית הלא מנוסה, מאשר הבית של חברותי, ג' וב המדהימות והסדנא שהן מעבירות.
יש איזה רוגע שחווים ברגע שנכנסים מבעד לדלת של הדירה שלהן. כולנו הכרנו אחת את השניה.

על השולחן חיכו לנו 4 רצועות רחבות של עור מגולגלות מסביב לקת עץ. אחת אחרי השניה חתכנו את רצועת העור, פסים פסים. והמשכנו הלאה, מלפפות, כורכות, עד למוצר המוגמר. לקח לנו 3 שעות בערך. לי אפילו קצת יותר כי הייתי אחרונה. אפילו היה לי פאק בייצור. אבל לא היה לי איכפת. הוא נורא יפה. החלק היותר חשוב של הסדנא הזו ולמעשה הסיבה שבאתי אליה מלכתחילה, התחיל ברגע שסיימנו את הסדנא. ב' הסביר לכולנו איך בכלל להניף. את הטכניקה שלו של ההצלפה וממש עבד עם כל אחת מאיתנו על האופן שבו מצליפים. התאמנו על כריות. מהיום אני מתחילה להתאמן על ההצלפות שלי. זה יכול דווקא להיות מעשי.
אני אוכל לאבק את הכריות שלי ולהתאמן על הצלפות באותו הזמן... :))
קצת לקראת הסוף ב הדגים למה מקל הוא הרבה יותר אכזרי משוט.
ואז החבורה העליזה נתפזרה ואני התמהמהתי קצת. בעיקר הייתי צריכה לדבר עם ב וג' על תקן המדריכות, המנטוריות שלי. אחרי הכל ב' מנוסה מאוד כבר 20 שנה. ומודל הנישואים שלו ושלה ראוי להערצה. האהבה והכבוד ההדדי שלהן. בעיקר הקלילות של הקשר. העובדה שהן בפשטות, באמת ובתמים נהנות אחת מהשנייה.
ג' וב' אמרו לי שזה בסדר לנסות על ג' את השוט שלי. הן היו מאוד מרוצות מהתוצר הסופי שהפקתי. האמת שגם אני, למרות כל הפאקים בייצור שלו.
היום היתה הפעם הראשונה שבאמת הצלפתי במישהי. זה היה מהוסס. לא רציתי לפספס את האיזור של השכמה. לא רציתי לעשות את זה בצורה הלא נכונה בדרך שהיא לא מושלמת. ולבסוף היתה הצלפה אחת, לא מהוססת, מדוייקת ונכונה. היה נורא מצחיק. הן פשוט גרמו לי להרגיש בנוח עם העובדה שאני רוצה להשתמש בשוט שלי.
צליל הפלוק הזה, צליל המגע של רצועות השוט על גבי העור... גרם לי לחשוב עמוקות על כובד משקל הסאבית שלי.
היום צומחת הדומית מיתוכי והיא עומדת לצעוק בקול רם.

צעקת שחרור.