ותודה שתידלקם פז. תודה שקניתם יילו.
אני חייבת לציין בפני עצמי, בפני העולם שאין לי עמוד שדרה. הריני לחזור לכתוב, זנבי מקופל היטב בינות לרגלי, כנוע. כמו שצריך.
חה!
היום התחלתי לעבוד בתחנת דלק פז. חיפשתי עבודה שאני אוכל לשלב עם העבודה הקיימת (המאוד מגניבה), עם הלימודים, ושלא תהיה מלצרות. מצאתי. אני הולכת לסגור את המינוס, ולגמור על חיי החברה שלי. כי לא יהיו לי בקרוב. גם זו מעין נחמה. שקט מונחה.
הרבה זמן לא עבדתי לילות.. אבל אין כמו החזרת עטרה ליושנה.
בשיאי הפרולטריוני, במקביל להיותי חיילת, הייתי תופרת 24 שעות כל הזמן, ו48 לפרקים. ואחרי שהתנסיתי ב72 שעות ברצף (אז), הבנתי, שגם סופרמן צריך לישון. אני מקווה שלא אצטרך להגיע לזה. אז עכשיו, יש לי את העבודה האמיתית שלי, זו שנמצאת ברזומה והיא רק רבע משרה, ולעומתה את העבודה הפרולטרית, שבגללה אני חוזרת הביתה מריחה מדלק, לבושה מדים שחורים ( קצת אירוני, לא? ) ועייפה מחוסר שעות שינה. כל כך הגיוני שכל זה יתרחש בעיתות של יובש רומנטי. או כמו שאחותי הגדירה לפני את מצבה העגום עקב היותה ממוקמת במינכן (מדבר לסבי ידוע) צריך מישהי שתפנה את קורי העכביש שהצטברו לי שם למטה.
מצער נורא. אני לא אדם שמח בלי סקס. אבל באופן מדהים, האופטימיות הזוהרת שלי לא נעלמת. באמת תופעת טבע. שרלולה לשרותכן.
אני חייבת לקראת סיום לחשוף עובדה לא מרתקת במיוחד, התמכרתי לסדרה "ג'ואן מארקדיה" אני צופה מאוד סלקטיבית של טלוויזיה ולכן רואה רק את מה שאני אוהבת דרך המחשב.. לא רק שהתמכרתי לסדרה הזו, אני בוכה כשאני רואה אותה!
עובדות שערורייתיות נוספות יובאו בהמשך. כמו- אני, בוכה מול ה"טלוויזיה". נורא משחרר.
ולפרוטוקול- אני שבה לכתוב בגלל שאנשים שלא ציפיתי שקוראים אותי, אמרו לי שאני צריכה לחזור. וזה היה לי מחמיא וכיף. כיף גדול.
זונת צומי, לשירותכם.
לפני 19 שנים. 29 ביולי 2005 בשעה 10:17
