היורדים- נפולת של נמושות

מה שמלמד אותי שלא כדאי ללכת לישון באמצעו של יום. גם אם הגוף דורש.
אני לא יודעת כמה שיחות עשיתי עם כמה אנשים מיתוך שינה. אבל אני לא זוכרת כלום. אני חושבת שהיה משו עם הבעל בית על התיקונים בדירה. אולי גם עם עוד כמה אנשים. אני לא יודעת.

היום חלמתי שני סיוטים נורא מוזרים שהיו נורא אמיתיים.

לפני יומיים מחקתי פוסט בגלל שהוא הוציא לפומבי רגשות שלי בעקבות שיחה אינטימית וזה היה לא במקום.

החלום היה שחברה נורא טובה שלי מתקשרת אלי והיא נורא כועסת, ובחלום אני מצטמררת, מנסה לסדר אבל הכל הרוס. איום ונורא, אני שונאת כשכועסים עלי.

החלום השני שהיה מיד לאחריו, אני מחזיקה דף נורא יפה שכתוב עליו סיפור שלי, והדף מכהה וחלקים ממנו משחירים ונשרפים באיטיות. לא שריפה של להבות כמו פסים קטנים שמכלים את הדף. ואני מניחה את הדף כדי להכניס אותו לכלוב שלא ייעלם ואז,

במציאות, בפועל- קייל התקשר והעיר אותי. בובי.

אני נורא הפוכה מהסיוטים האלה, הבטן שלי הורגת אותי בבחילה.

מתקשרת לידידה אחרת, היא מרגיעה אותי קצת (שוב תודה) ומפנה אותי להתקשר ולטפל בזה. ואז למעשה תיבחן החברות שלי ושל מושא הסיוט.

הידידה שחלמתי עליה צוחקת, אומרת שלא דיברנו מיתוך שינה, שחלמתי. ושזה נורא מצחיק לראות אותי אכולת רגשות אשמה.

עכשיו יותר מטריד אותי החלום על הסיפור שנשרף. אני עסוקה תמידית בסיפורים שהולכים לאיבוד, לנצח. החשש הזה, שיש משו בר תוכן ממשי, שלא יהיה יותר. ומעבר לזה שלא יהיה יותר, לעולם לא ניתן יהיה לשחזר אותו.
זה מעסיק אותי מאז כיתה ד' בערך. כי אז התחלתי לכתוב. ואין שום דבר ממה שכתבתי בכיתה ד'. ואת כל השירים המפגרים של כיתה ז' שרפתי. חה.