למדתי לא טוב למבחן הזה אבל אני מקווה שיהיה בסדר.
מקסימום- מועד גימל. משהו מדהים הקורס הזה היה אחד המשמימים בחיי, המרצה, שיהיה בריא, גבר מבוגר וחכם מאוד, עם יכולת העברת החומר הנלמד- אפסית. בתור מרצה הוא על הפנים, אבל אם היו לי את הסיכומים מהדפים המצהיבים מהם הוא מקריא לנו, הייתי בשמיים.
דווקא סיכומים טובים היו לי לשמחתי. 11 בלילה, מסיימת שיחה עם אחות גדולה. ואז המסע הארוך אל עמק הידע. הקורס הזה מרתק! חי נפשי. החומר הלימודי פשוט מרתק. רק חבל שנרדמתי כל הדרך אל הבנק. ארבע בבוקר חמש בבוקר, שש ובשבע, קמתי לבד. בלי שעון. כמו בימים הטובים.
מסקנותי פוסט המבחן הזה הם: הרבה יותר עדיף משטרים דיקטטורים מכיוון שככה צריך לזכור רק שם אחד או שניים במקרה הכי גרוע, ולרוב הם קרובי משפחה, נגיד קים איל סונג ואבא שלו. והם גבר גבר אחד אחד על כל הנוראות שהם עושים. מי בגלל הטרור הגרעיני ומי בגלל דרכי כינון המשטר שלו. ככה שגם מעשיהם קל יותר לזכור, זה תמיד כרוך בהריגה של סטודנטים. שזה אני, אני חושבת.
ונסיים בנימה אופטימית זו.
יא, בלי ששמתי לב, חזרתי להיות סטודנטית. מי היה מאמין.
לפני 19 שנים. 9 באוגוסט 2005 בשעה 7:12
