היורדים- נפולת של נמושות

איך אני רואה קשר כשאני רק מתחילה אותו.?
האם אני יכולה לדמיין אולי כן; פחות, יותר, קדימה, מהר, לאט.
כן.
אני יכולה לראות בעיני רוחי הכל.
חלומות באספמיה זו המומחיות שלי.
לא ממזמן חברה טובה שלי שאלה אותי למה. מה זה בדיוק שעושה את זה. וממשיכה לתפור לי את השמלה.
"זה העיניים כשהיא צוחקת". אני עונה לה.
וזה כבר לא עניין של סקס או של משיכה או התאמה. כי אני כבר לא יודעת כלום בעצם. זה העיניים כשהיא צוחקת.

סעמק ערס.

וההתאמה הזו, הכפפה שתתאים לסיר שכולנו מחפשים כל כך. כל הזמן מחפשים אנחנו. זה מדהים איך שבנות הזוג שלי משליכות על איך שאני רואה את הזוגיות שלי, והרי זה לא קשור, כי אני זו אני וככזו לא אמורה להיות מושפעת מבת הזוג.

אבל תמיד יש לי תמונה בעיני רוחי, של מטבח עם שולחן אוכל עגול גדול אור צהוב בהיר ונהדר. סירים מהבילים ואני מנצחת על מקהלה של ריחות של ג'ינג'ר, פטריות ושמיר. וכל פעם בת הזוג משתנה, מניחה את המפתחות, ניגשת לחבק אותי מאחורה ולנשוק לי בעורף. אין הרבה בנות זוג שדמיינתי את התמונה הזו איתן. שתיים בלבד. האחת בחו"ל והאחרת, דיירת קבע בחלומותי.
ורק איתן עם השתיים האלה, בכלל יכולתי לדמיין מגורים בעיר אחרת מעיר הקודש. ובעצם, תל אביב לא כזו נוראית. ובעצם, אפשר.

ואז יצאתי עם טבחית. וכבר לא יכולתי לדמיין את התמונה הזו כי איך אהיה האישה הקטנה במטבח, אם אני נשואה לטבחית? אבל אז טווינו חלומות על ללמוד ביחד לחם בצרפת ומאפיה קטנה בארץ שתהיה רק שלנו. או אולי מסעדה קטנה. עם הטאצ'ים הקטנים שלנו.

אבל איכשהו, הבוהמייניות המוחלטת הזו לא התחברה לה יחדיו כהלכה, הטבחית התעוררה מהחלום באספמיה שלי, להבין שהיא לא מאוהבת בי. בוכה, היא נפרדה ממני, כי היא נורא אוהבת אותי, היא לא התכוונה לפגוע, והיא לא רוצה שאני אפגע מכל זה. אני בנאדם נהדר היא אומרת. זה אמור היה לעבוד. והיא בוכה.

ואני שואלת.

את זורקת אותי, לא אני זו שאמורה לבכות???





גם כן חלומות.

באספמיה את חיה, את.

:))

שלום וביי.