אתמול בלילה שהוא עדיין אותו היום בשבילי (עוד לילה בלי שינה) פגשתי בדמות אישה, שהניק שלה היה לי מוכר, והפרצוף גם כן. כי נפגשנו בעבר. לקח לי זמן שבריר של שניה כדי לחבר את הדמות הנשית המדהימה הזו, הגבוהה, הקורנת על שפעת תלתלים זהובים לדמות הזו של הנערה שהנפש שלי חברה אליה כשהיינו בנות טיפש עשרה.
אני תמיד אומרת שאני מאמינה בקארמה, בדרכו של העולם הזה, על קסמו וייחודו וכל מה שצריך כדי להרגיש את הקסם הזה זה לפתוח את העיניים. אז, למעשה אתה הופך ליצור קסום.
אני נורא צעירה. אני בת 22. מקפידה עדיין להגיד את החצי, 22.5 כי זה עדיין כל כך חשוב. יצא לי בחיי לעבור כמה מסגרות חברתיות, ולבהוק באור הנאון שלי, עד שכיליתי אותו. אני תמיד אומרת כשנוצרים קשרים ביני ובין אנשים בחיי, שחוטי החיים שלנו משתלבים יחדיו. עם חלק מהאנשים החוט מסתלסל עד שאין הפרדה, עם חלק זה רק סיבוב אחד. סיבוב אחד של חיים. בכל סיבוב, אנחנו מגלים זווית אחרת של אותו האדם, וכך הוא מגלה זווית אחרת שלנו. ועדיין, זה אותו החוט, זה אותו החיבור. יש לי חבר אחד ששומר איתי על קשר בעיקשות מדהימה מאז גיל 13. זהו.כל השאר חוטי חיים שסבבו ונפרמו, מהסיבות הטבעיות שזה קורה. חוטים חדשים נטווים אל החוט שלי, אגודים יחדיו ליצור את החבל הזה, שממנו אני שואבת כל כך הרבה טוב.
כשהכרתי את החברה שלה מוקדש הפוסט הזה, היה משהו מאוד עוצמתי בחיבור הראשוני. מעין התנגשות של אנרגיות, היות ושתינו יצורים קסומים. זה אולי נשמע מופרך, אבל תמיד האמנתי בזה שיש יד מכוונת בחיים שלי וזה גרם לי להיות נורא "אמיצה" בהחלטות שלי בחיים. אבל לא באמת כי אני מאמינה ביכולות שלי (למרות שאני עובדת על זה!), אלא כי אני מאמינה במלאך השומר שלי. וזה מקור הקסם שלי. שמרנו על קשר לדעתי שנתיים. סוף ט' עד סוף י"א ואז אני נעלמתי, היא נעלמה. בטח אני נעלמתי, עם כל הבלאגן והשחור שעברתי כשיצאתי מהארון. כל אחת פנתה אל שביל החיים שלה, חוטים נפרמים, זה טיבם של חוטים.
אני הייתי צריכה להתמודד עם השדים שלי והיא היתה צריכה להתמודד עם השדים שלה. כל פעם שאני עוברת ליד המקום בו היא גדלה אני חושבת ומהרהרת בבית שלה, במשפחה שלה. שומעת את אימא שלה קוראת לי בכינוי החיבה שלי. תוהה מה עלה בגורלה שלה. מה נסתיים עם השדים שקיננו ולא עזבו אותה. אתמול היא אמרה לי שכל פעם שהרכבת עוברת ליד עתלית, היא תהתה גם כן מה עלה בגורלי.
לראות אותה אתמול, כל כך קורנת, כל כך מאושרת. לשמוע אותה אומרת "טוב לי" ולדעת שהיא מתכוונת לזה.
הידיעה שהיינו פיזית כל כך קרובות למעלה משנה. מבלי לדעת איפה כל אחת ישנה.
רעדו לי הידיים. עד עכשיו אני לא נרגעת מזה. דבילי, אני יודעת.
ישבנו בניסיון עקר לנסות להתעדכן בחיים אחת של השנייה, בחמש השנים החסרות עד כמה שאפשר לעשות כזה דבר בשלוש לפנות בוקר. אי אפשר. 😄
אבל זה לא משנה, אנחנו נעשה את זה כמו שצריך כבר, על כוס קפה באחת מפינות החמד של ירושלים. אני בטוחה.
וחוץ מזה, אדם יקר, שהחמיא לי נורא. פלאג, תודה על התגובה החמה. כיף לי שאתה קורא.
______________________________
תקציר: היום פגשתי חברת נפש שלא ראיתי מליון שנים. קסם קסם קסם, קארמה קארמה קארמה.קפה.
לפני 19 שנים. 31 באוגוסט 2005 בשעה 4:50
