אין לי אפילו הסבר מדוע או איך זה קרה. פשוט קרה.
אולי זה הבחירות המתקרבות, ורציתי לשמוע קצת רדיו (רע*) מהארץ.
וגיליתי שהפלייליסט של גלגלצ פשוט לא השתנה. לא השתנה במיל!
לפני כמה שנים התגלגלתי לוידאו של שתי נשים עושות קרבות ראווה - מופע של שתי בחורות כל אחת מנגנת על פסנתר והם יושבות אחת מול השנייה.
בזמנו לא הפסקתי לחזור ולשמוע את השיר הזה, הוא היה גאוני בעיני. ובאמת שסתם התגלגלתי לדף הזה במיי ספייס דרך יישום "נתקלתי בדבר" בשועל אש. איזה יופי לתרגם הכל לעברית - stumble! in Firefox
אז לא יודעת איך זה צץ שוב אבל נורא התחשב לי להקשיב לשיר הזה שוב. ואז גיליתי שהבחורה שכתבה אותו נפרדו דרכיה מהבחורה האחרת והיא בתהליך של להוציא דיסק. סוף סוף!
בין דפדוף אינטרנטי אחד למשנהו הגעתי לדף שלה במייספייס ואז לדף שלה בפאצ'ה בוקה וראיתי שיש לנו איזה 10 חברות משותפות וזה ממש עשה לי להבין שאיבדתי את הקצה הבוהמייני שהיה לי פעם. אין לי חיים בוהמיינים כמו שהיו לי בירושלים. וזה ציער אותי. אז החלטתי לעשות מעשה וכתבתי לה מסר של גרופית כי למה לא. לדעתי אם הייתי אומן מתחיל בישראל הייתי ממש שמחה לשמוע שמישהו באוסטרליה (!) שומע אותי וזה עושה לו געגועים לחיים אחרים.
אולי זה בגלל שהזוגה נמצאת הרחק בבירה, בתחרות של הפקולטה. הוזז העוגן שלי אולי.
אני ממש שמחה שהכלב מארח לי לחברה בגלל שאני מאמינה שבלעדי היצור השחור הקטן והפרוותי, הייתי ממש בודדה! אז ניצלתי את הזמן למצוא את הפרוייקט הדפס לינולאום שהחבאתי במעבה הכוננית (אחרי שני ניסיונות כושלים להשליך אותו לפח - הזוגה הנאמנה הוציאה והצילה את דף הלינולאום) על מנת שלא לראותו יותר.
מחרתיים נתעורר למחר חדש? מי יהיה ראש הממשלה הבא? אני צופה בעצב וממתינה לראות מה יקרה. השארתי מאחור את זכות ההצבעה שלי ועד לרגע האמת בכלל לא שמתי לב שהיא נשארה מאחור, כיום, זהו עוד היבט להתאבל עליו בחרש.
היום יש שיא חום שמעולם לא חוויתי. בחלקים מדרום ויילס החדשה הולך להיות 47 מעלות בצל. בסידני הולך להיות רק 43 מעלות מה שמזכיר לי שאני צריכה לסגור את כל הבית בניסיון עקר לשמר את הקרירות מהלילה או שהסבל באמת יהיה קשה מנשוא. אתמול היה חם ברמה כזו וגיליתי שיש לחום הזה השפעה כמעט מנקזת. נכון, אין אפשרות לעשות שום דבר אקטיבי מלבד ללטף את הכלב ששוכב אף הוא מעולף על הספה, ולקרוא ספר. אבל בימינו, תמונה פשוטה שכזו, יש בי הרבה הערכה לה.
שבת שלום.
לפני 15 שנים. 7 בפברואר 2009 בשעה 21:52
