היורדים- נפולת של נמושות

שלשום הפלאפון שלי טבע בים של חלב. הבוס שלי התעקש שאני אקח את הבקבוק חלב הביתה.
הבקבוק היה תחום בפקק ואפילו סגור היטב אבל זה לא מנע ממנו להתפוצץ בתא האחורי של האופנוע שלי.
אני עדיין מנסה להתרגל לאופנוע. נורא מרענן לי החופש הזה. ולא החופש המתואר בסרטים/ספרים/קומיקס בו הגיבור (הייתי רוצה לכתוב גיבורה אבל אפילו אני ריאליסטית בחייכם, חברה) בלוריתו מתנפנפת ברוח וחולצת הג'יימס דין מתבדרת ברוח אף היא.
המציאות לא ממש משקפת את הסצינה הזו. מעיל רכיבה וקסדה די מונעים מהרוח לבדר כל דבר שהוא.
החופש האמיתי זה להגיע לכל מקום במהירות (יחסית). בכל זאת הסוזוקי לא סוחב ולמזלנו, זה לא נותן לי לנסוע מעבר ל60 קמש ברוב המקרים.
וכולם יכולים לנשום לרווחה, אני לא בישראל, אז חייכם לא בסכנה! זה רק האוסטרלים שצריכים לפחד.. 😄
לפני שבוע (שבועיים?) השתתפתי במארדי גרה עם הדייקס און בייקס וזו היתה חוויה מטורפת. ציירו לי בול פגיעה שעשוי מכל צבעי הקשת על הגב. והכל עבר כשורה.
אני חושבת שהיו למעלה מ200 רוכבות על אופנוע שלקחו חלק בזה ועוד איזה 50 בחורים שעשו את הבויז און בייקס. היה כיף.
מאז אני עובדת כרגיל יותר מדי ופוחדת לחזור ללימודים. אולי בגלל זה אני לא עושה שום דבר אמיתי בקשר ללימודים. אני מפחדת. מכישלון, מנשירה עוד מלפני שהתחלתי.
אני לא יודעת למה אני מפחדת. למה אין בי דחף. אולי התרגלתי לשממון הזה שהפך מנת חלקי. לא התחלתי לעבוד על הפרוייקט החדש. נתתי להיי לדעוך ולא התחלתי לכתוב את הפרק החדש, לגלף או אפילו להתחיל לעבד את התמונה אל הגלופה. פחדנית. כבר אמרנו קודם. מה לא שמתם לב?
אז איפה היינו? קומיקס. כן! ביום שישי לקחתי את הזוגה והלכנו לראות את
WATCHMEN
כל כך הצרתי על זה שלא קראתי את הקומיקס לפני כן כי העלילה פשוט לא היתה הגיונית. עלילה בצד אחד וכל שאר הקריטריונים בצד אחר כי האפקטים היו מעולים, המשחק היה שלא מהעולם הזה, העיבוד מקומיקס לקולנוע היה מדהים פריים לפריים והסרט עצמו היה פשוט מסנוור. רק חבל שעשו לדוקטור מנהטן שלונג כל כך ארוך בחיי שזה לא היה ריאלי. וגם לא עקבי עם הקומיקס. מצער.
אז הפרוייקט הבא הוא להשיג את הקומיקס ולשקוע בקריאתו!
איביי, הנה אני באה.

אבל בכלל התחלנו את הפוסט הזה בהבטחה שאפשר לנצח את המערכת. ופלאפון שמת כתוצאה מעודף לקטוז. אני חושבת שאני צריכה לעשות טקס פרידה לנוקיה האמיץ ששרד אלוהים יודע כמה נפילות וחבטות ועוד כהנה וכהנה פעולות שנגמרות ב"אות". נוקיה N93 שלי. ליווית אותי שנים רבות (למעשה בדיוק שנתיים באפריל אבל מי סופר) אני חושבת שהייתי אחד הפלאפון שהחזיקו מעמד הכי הרבה זמן. אהבתי אותך למרות שהיית בלטה עצומה בגודלה כי היית מגניב והפכת למצלמת וידאו בצורה מאוד רובוטריקית. הראתה לעולם את טיבי האמיתי, גאדג'ט פריק, וכולם נמלאו פליאה לנוכח העוצמה והנוכחות שלך. כן, היית פלאפון שמן, אבל מי שיאמר שמן, אומר לו - היית פלאפון עם נוכחות! נוח בשלום על משכבך החלבי. אני הולכת לרעות בשדות זרים ולראשונה בחיי לחתום על חוזה של שנתיים כדי לקבל אביזר אלקטרוני.

וככה זה היה:

אני החלטתי להשיג את הנייד של סמסונג - אומנייה. או i900 בשמו היותר גאדג'טי.

התקשרתי לספק שלי

דפלואו: שלום, אני דפלואו. הפלאפון הישן שלי טבע בחלב ואני רוצה סאמסונג אומנייה.
אני יודעת שאתם מציעים אותו בעבור X שקלים בחודש בנוסף על החשבון בחתימה לשנתיים אבל אני לא רוצה לחתום שנתיים ובטח שלא רוצה לשלם בנוסף לזה על המכשיר. אני מוכנה לשקול לעשות איתכם חוזה לשנתיים אם תתנו לי את המכשיר במתנה. בלי תוספת מחיר.

מוקדנית:
אני נורא מצטערת אבל אנחנו לא יכולים לעשות את זה. אם את רוצה, אני יכולה לשים אותך על חוזה לשנתיים והמכשיר הוא X שקלים בנוסף.

דפלואו:
תקשיבי, היה לי נוקיה 93 שנורא אהבתי. אני צריכה מכשיר שיש לו שן כחולה, אינטרנט חללי, וחיבור לטלוויזיה. אני רוצה את האומניה אני לא רוצה את הפלאפון הקראפ חיקוי עלוב שאין לו חצי מהפונקציות שאתם מציעים חינם עם התוכנית. אני רוצה אומניה. מה את יכולה לעשות בשבילי היום?

מוקדנית:
ברשותך אני הולכת לשים אותך בהמתנה ואברר מה ביכולתי להציע לך היום.

----- כעבור 15 דקות המתנה------
איזה יופי שאפשר לשים אוזניות בעבודה ולהמשיך לעבוד בזמן שאני ממתינה!

מוקדנית: אני נורא מצטערת ומתנצלת על ההמתנה הייתי צריכה לקבל אישור מראש הצוות שלי.

דפלואו: זה בסדר. מה יש לך להציע לי היום.

מוקדנית: אוקי, אני יכולה להציע לך את האומניה ללא תוספת מחיר על התכנית שרצית לשנתיים.

דפלואו (בקול פנימי*): ייש!!

מוקדנית: אני רואה שיש לך עוד מוצרים איתנו, כמו למשל אינטרנט כבלים. את מרוצה מהשירות?

דפלואו: מרוצה מאוד.

מוקדנית: יופי, אני יכולה להוזיל לך את התכנית של האינטרנט ב10 אחוז גם כן.

דפלואו: בחיי, אני צריכה להתקשר אליכם בתדירות יותר גבוהה!



אז מוסר ההשכל של הערב הוא: אל תעשנו סמים קשים זה רע לבריאות. זהירות בדרכים ילדים. אפשר לנצח את המערכת! ושורה קטנה לסיום-

ממתי אביתר בנאי חזר בתשובה?! מזה זה? פעם אחרונה שבדקתי הבחור רעה עיזות בגליל וחי חיי אושר. מה קרה בין העיזות בגליל לעיזות של תל אביב ומה זה אומר עלי שאני בכלל לא מעורה. שואה. בחיי.

מתגעגעת לכל. שוקלת ביקור בספטמבר, הכינו את הספפות. אני מתכננת ביקור התנחלות כל לילה בית אחר. אני חושבת שזה ריאלי. למה לא להתנחל?!

נשיקות, דפ.