היורדים- נפולת של נמושות

משלמים ביוקר.

היום היה יום מוצלח במשרד, ועם זאת לא יכולתי שלא לחוש קצת תסכול שהבוסית שלי לא עשתה כלום לכבוד החגים. לא יודעת למה ציפיתי אבל רציתי שיהיה משו. זה קטע משרדי כזה.

העציץ של הפלפלים שקניתי לה התחרפן לגמרי, והוא לא ראוי, נבל כולו, אז לא יכולתי להביא לה אותו, אבל החלטתי לקנות לה עציץ קקטוס במקום ולהביא לה אותו ביום חמישי כבר. אומנם פוסט החג אבל עדיין. זה הכוונה שחשובה. בכל מקרה כשעזבתי את המשרד השארתי לה ברכה לשנה החדשה, ואחת בסלון למשפוחה שלה שאני נורא אוהבת.

עכשיו אני כמו דפוקה צורבת לה דיסקים של ג'או ג'ילברטו שמצאתי אצל חברות, כי היא נורא אוהבת וכבר חודשיים שאני מבטיחה לה שאני אמצא לה ואצרוב לה. אבל עד עכשיו לא הצלחתי לברור מכל הדיסקים של האמ פי שלוש שלי (ויש לי המוןןןן דיסקים של גיבוי לספריות מוזיקה שהיו ונמוגו כעת) אז מצאתי דיסק מקורי אצל חברות.
ועכשיו אני צורבת את המקורי של "הנערה מאיפנימה" שזה שיר נורא קיטשי, אבל כיף גדול.

היום הייתי נורא מבועסת. באתי לשים את האופניים בתיקון הסופי שאמור לסדר אותם ולהכין אותם לקראת התחלת האימונים שלי ואז פשוט הכל נדפק. אי אפשר לסדר את האופניים האלה, והידית הילוכים שהיתה אמורה להגיע, לא הגיעה. נורא התעצבנתי. דישדשתי ברגל הביתה ורציתי לעצור להתבכיין קצת אצל ידידי באד גואט והוא לא היה בבית. מה שמעלה את השאלה- האם אפשר פשוט לעצור בבית של שכן שאתם אוהבים ומיודדים איתו ולדפוק על הדלת בלי התראה מראש, סתם ככה? בכל אופן לא היה אור בבית. אז לא המשכתי להתחבט בשאלה.

הגעתי הביתה ושכנה נחמודת מלמעלה ישבה במבואה, אז דיברנו קצת. ואז באד גואט התקשר וקפץ לבקר חמש דקות אחר כך. בילינו איזה שלוש שעות ביחד, ראינו סרט אנימציה פלסטלינה שאחותו עשתה, שהיה פשוט מעולה
הוא הראה לי תמונות סטילס שחור לבן שהוא עשה באחת ההופעות האחרונות של הקינגס.
נורא כיף איך שלפעמים דברים מסתדרים ככה סתם. דיברנו, הוא מאוד עזר לי להפסיק לחשוב על דברים לא חשובים כמו אופניים, ובעיקר בילינו זמן איכות איכותי ביחד.



באחת עשרה וחצי בערך הגענו הביתה, לגלות שהבעל של הבוסית שלי השאיר לי הודעה לחזור אליה. היא שלחה לי אימייל שהם מנסים להשיג אותי להודות לי על הברכות וגם לתת לי את הפינוקים לשנה החדשה.
בשתים עשרה ניסיתי להתקשר וניתקתי אחרי כמה צלצולים ואז הבעל של הבוסית התקשר והודיע לי לרדת בעוד דקותיים לרחוב.


הוא הביא לי את השי לחג בשתים עשרה בלילה.

אבל הכי חשוב, על המעטפה היה כתוב

"לדפלואו* הקסומה"



אז מה אמרנו? צורבים דיסקים באחת בלילה לבוסית שלי.
אין מה לעשות, הבטחות צריך לקיים. 😄

וחוץ מזה, מילה קטנה על סקרלט תמפסט וזוגתה, המקסימות והקומפקטיות. שאומנם לא הזדמן לנו לערוך היכרות ראויה, אבל ללא ספק- היה כיף לפגוש אותם במינרווה ביום שבת.



(*מפאת פרטיותי, לא יוסגר שמי האמיתי)