על צדקה ומעשים טובים.
אני חלק מקבוצה של לסביות שעושות דברים טובים לחברה. לא אני לא צינית, זוהי באמת קבוצה של לסביות שעושות מעשים טובים. אני ספציפית לא עשיתי כלום עד היום. זה הכל.
היום אנחנו הולכות לשפץ משרד שמטפל ונותן מענה לנשים מוכות שרוצות לשקם את החיים שלהן.
עד עכשיו התחמקתי מלעזור, (כן אני כולרע) לא יודעת כל כך למה, בכללי אני קצת התרחקתי מהחבורה וחבל. אבל אתמול, כולן דיברו על כל מה שהן עושות, והתעורר בי הרצון להיות חלק מזה. באמת לעשות טוב.
מדהים, הן השיגו את הום סנטר שיתרמו להן את כל הציוד שהן היו זקוקות לו. אני קצת יודעת מאיפה מגיע הרצון הזה לא לתרום, לא להיות חלק. זה הפחד הזה שהעזרה וההתנדבות תשתלט על הכל, וזה לא יהיה לגיטימי לא לעזור.
בעיקר אחרי המצעד האחרון בירושלים, שנכוותי ככה. שנאלצתי לעמוד על שלי, ולומר "לא" ואחר כך לסבול את ההשלכות של ה"לא" הזה. ארגוני מתנדבים הרבה פעמים לא יודעים לתפעל את המתנדבים שלהם ככה שעוד יישאר להם אוויר לנשימה.
אבל היום, היום אני הולכת לעשות שפכטל. ובעיקר הרבה כייף.
ויפה שעה אחת קודם.
לפני 19 שנים. 1 באוקטובר 2005 בשעה 7:33
