היורדים- נפולת של נמושות

מישהו חשב פעם על היום שיבוא שבו הוא יפסיק מלהתקיים?
עברתי על הבלוג שלי, על כל הדברת המיותרת שאני עושה כבר כל כך הרבה חודשים ונתקלתי בפוסט מאוהב שלי מתחילת הדרך.
ועוד אז כתבתי:

"כל השיחות האלה על החיים וכל מיני דיעות מטומטמות שאני מחזיקה בהם כי אני כל כך פאקינג צעירה. זה מה יש.

אני באמת חושבת שאני אמות צעירה.
אני באמת חושבת שאסיים את חיי בלי זוגיות אמיתית.
אני באמת לא רואה את עצמי "ביחד". למרות שאני הכי רוצה את זה בעולם."

אז היום אני כבר לא כל כך רוצה יותר.

מה זה צעירה בדיוק? מה זה גיל צעיר? האם 30 זה מבוגר? הרי חברי הטובים ביותר הם בני 30. דנדיליון, עומר. חברי הנפש שלי.
מה זה אומר להגיע לגיל הזה.
מה יהיה עלי כשאהיה בת 30? באיזו יבשת בכדור הארץ הזה אהיה? זה כולה עוד 7 שנים ככה, תמיד המספר הזה מצורף למילה "שנה" נראה כל כך ארוך.
שנים בריבוי= הרבה של שנה אחת.
מה אנחנו עושים בשנה אחת? אתמול גיליתי שבשנה שעברה כל מה שעשיתי היה לאונן את זמני למוות. אחרי שאני אגיש את הסמינריון שלי כנראה שמספר נקודות הזכות שלי לתואר יהיה 20 נ"ז. כרגע עומד על 12.
זה אומר שלא עשיתי כלום בשנה שעברה.
נכשלתי בקורס אחד של יפנית.
נכשלתי בעוד קורס. ועוד אחד. לאחד בכלל לא ניגשתי.
מוות. בחיי.

רק עכשיו אני מוצאת את התשוקה שלי ללימודים מחדש, בגלל נושא המחקר שמצאתי, וכל העניין המחודש בתחום על כל האמור- שזה ללמוד את השפה ככלי, שאזדקק לו במיוחד. ועדיין.

קשה.. קשה..
______________________________
אתמול היתה לי שיחת מסנג'ק עם סקרלט, על המלחמה שלי בהורמונים. מצחיק אותה המצב הקיומי שלי.
אני לא באמת פוסלת שאם תבוא לפני לסבית מהממת, מצחיקה ויפה וחכמה, שאני אומר לה "לא". אבל מעצם האמירה שלי שהפסקתי את החיפוש, את המרדף- הרי שדי בזה כדי להבטיח שלא יהיה שום מאורע כזה.
אני באמת מכניסה את עצמי להיברנציה של חורף. אני וספרי המגדר שלי. עדיף לקרוא עד תנקע נפשי, מאשר להרהר הירהורים טיפשיים על אהבה.

בסוף אני אזדקן להיות אדם ממורמר ועצוב, זה מה שיהיה.

מוזר שאני הולכת לקראת זה בזרועות פתוחות, ואפילו לא נלחמת בזה. אלא רק בהורמונים.

______________________________
תקציר: מה קורה כשנעשים בני 30? האם אשאר לנצח ילדה בת 3? אני חושבת שאני כבר קצת פחות בת 3...