היא הולכת לעזוב את הבית בקרוב. אני קצת מפחדת שחיי יהיו מחוץ לשליטה מבחינה כלכלית.. אני חושבת שאני עצובה שהיא עוזבת למרות שרציתי נורא שהיא תלך.
רגשית אני נעה ונדה בין תחושות היפראקטיביות, מן סוג של היי לא ברור, לכעס גדול, לעצב גדול. היזיזה האלפית החליטה שעדיף שלא ניפגש שוב. וזה כה חבל. אני במקום כל כך לא יציב נפשית שזה ממש פגע בי שהיא לא רוצה להזדיין יותר. היא תירצה את זה בעובדה שהיא מתמכרת למין ומאבדת פרופורציות אבל אני יודעת שהסיבה האמיתית היא שאני נהייתי לגמרי אובססיבית, כמו שאני תמיד עושה. חמש שעות אחרי ההודעה בפייסבוק, הגרמניה יצרה איתי קשר וקבענו ליום שני. הלכה אחת, באה אחרת?
אני מניחה שהיזיזה עזרה לי לפתור קונפליקט לא קיים ובה בעת אני מרגישה שאני לא מוכנה נפשית לשחק את הסצינה. כאילו שאני צריכה להעמיד פנים שאני לא אני, ויחד עם כל הניורוטיות והאובססיביות שלי.. זה חלק ממי שאני.
ממש חיכיתי לעשות מיני סשן באלפית.. ולהביא אותה לכדי תחנונים.
וזו עוד נקודה למחשבה, לפתע יש בי רעב מאוד גדול לחזור לשחק שסק.. לאו בהכרח משהו היסטרי או אפילו קיצוני, סתם להשתעשע ולעשות דברים קצת יותר קינקיים בבנות אחרות.. מעולם לא יצא לי לשחק עם לסבית.. או לשלוט על לסבית.. והרעיון מאוד קוסם לי. לא ברור מה הולך לקרות אבל החיים קצת בבלאגן כרגע.
ומנגד, הרבה דברים מופלאים קורים לי. כאילו שרשת בלתי נראית שבלמה אותי כל השנים הללו הוסרה מעלי ואני יכולה לנוד בחופשיות במים. יש בחור שאני מוליכה עבורו זוג כלבי תחש. שלושה הכלבים (שלי ושלו) הולכים יחדיו בשמחה וששון. והוא ארגן לי ספפה. שזה נהדר בהתחשב בעובדה שאמא מגיעה בעוד שלושה שבועות וחצי. השם שישמור.
אתמול הלכתי ליומולדת של חברה מאוד טובה.
כל השולחן השתכר לגמרי כי כולם היו אנגלים ורק אני נשארתי באופן מבעס משהו פיכחת כי הייתי צריכה לרכב על האופנוע הביתה ואסור לי לשתות בשנים הקרובות ולרכב. (בעסה, כבר אמרנו, לא?)
וכל הלילה היו קטעים מוזרים נורא. אבל לא חשוב. זה נושא לפוסט אחר, אם יהיה לי אומץ לכתוב על מה שאני מרגישה.
שלשום יצאתי למועדון מחתרתי באחד האיזורים התעשייתיים של סידני. כולם עישנו ושיחקו שח מט ואנחנו מצאנו זוג ששיחק שש בש ובאיזהשהו שלב היינו ארבעה בשולחן, כולנו יהודים וזה היה קטע מאוד ייחודי כי בדרך כלל אין הרבה יהודים באיזור הזה של סידני או בין כל כך הרבה קווירים אקטיביסטים. לרוב האקטיביסטים הם נורא אנטי ישראל ופרו פלסטינאים. אבל שוב, נושא לפוסט אחר.
אני חושבת שאני אלך לקרוא ספר בשעתיים שנותרו לי. אולי אנטומיה. עדיף.
מה חדש אצל כולם?
לפני 14 שנים. 9 באוקטובר 2010 בשעה 6:10